מארח
|
לאה וישנגרד הכותבת היא רכזת קתדרה לקהילה ומשפחה במכללת בת-ים,
ועוסקת בתחום עם ציבור נורמטיבי ועברייני ליום האישה הבין לאומי ולחג הפורים הממשמש ובא על מעמדה של האישה במגילת אסתר במאמר זה
אני מבקשת לנסות להכיר את דמות האישה כפי שמצטייר מקריאת טקסט מקראי אקטואלי –
מגילת אסתר. כאן המקום
להדגיש כי למרות שנושא המגילה הוא הצלת היהודים, בכל זאת נקראת המגילה על שם
אישה , דבר המלמד אותנו אם רק נרצה בכך כי מעמדה של האישה תלוי בכוח רצונה.
למרות זאת אני מבקשת להדגיש כי זה מקרה אחד מבין שני המקרים הבודדים בהם נכללו שתי מגילות על שם נשים בתנ"ך
אסתר ורות.(בספרות החיצונית אנחנו מכרים גם את ספר יהודית), ולא רק שאין ספר
מלבד מגילה זו הנקראת על שם אישה אין אפילו פרשה בתורה שהוקדש בשם לאישה למרות כל מעשי הניסים שנעשו ע"י
נשים. נכון שנשים הוזכרו בסיפורי המקרא פעמים בשמן פעמים ללא שם אך לשם זיהוין
הן תמיד הוצמדו אל בעליהן, שרה אשת אברהם, מרים אחות משה ועוד. בכל סיפורי המקרא
אנו למדים על כוחן של הנשים אך כאן במגילת אסתר נראה לי כי קל לנו יותר לדון
בשינויים המתחוללים בהתנהגות הנשים ואשר גורמים לשינויים מרחיקי לכת בעולם הפטריארכלי. מה עוד שבכל סיפורי המקרא למרות שמציינים את
יופיין של הנשים היחס אליהן איננו כאל חפץ כמו שזה מצטייר כאן במגילה. זו גם
הזדמנות טובה לראות את דרך התייחסות השונה
בתרבות היהודית אל האישה, הבדלי גישה בין התרבות הפרסית לתרבות היהודית
ביחס למעמדה של האישה נמצא במגילת אסתר, ושתי המלכה אמורה הייתה להופיע בציבור
על מנת להדר ולפאר את בעלה ההולל, ואילו אסתר מופיעה במטרה להציל את עמה. אין זה
אומר כי הדבר היה לרוחה של ושתי והעובדה שהיא מרדה ברצון בעלה למרות הסיכון
שבכך, מלמד כי הייתה לה דעה משלה. על מעמדה אנו למדים מפרק א' פס' ט' "גם ושתי
המלכה עשתה משתה", כלומר היו לה האמצעים והמרחב לקיים אירוע משל
עצמה. אך לאחר שהיא מסרבת להזמנתו של המלך, אומר המספר: "ותמאן המלכה
ושתי" וכאו אנו רואים את היפוך המילים המרמזים על השוני בין האדם
לתפקיד. מגילת
אסתר הנקראת פעמיים בחג הפורים, פעם בערב ופעם בבוקר מהווה מסמך על מצב חברתי
שהתקיים באותה תקופה בממלכת פרס ומדי. וזאת בנוסף לסיפור הצלת היהודים שהוא הוא
בעצם עיקר הנושא השייך לעניינינו והיה אמור בלעדית להיכלל במסמך זה. אחשורוש
עורך משתה לכבוד שלוש שנות שלטונו ,
במטרה להציג את אושרו בפני הבאים, משך המסיבה 180 יום. ועוד 7 ימים. לאחר
שבעה ימי משתה כטוב לב המלך ביין, כלומר מצב רוחו קליל ושמח אומר המלך לעבדיו
להביא את אשתו ושתי( הדגש על התפקיד,) המלכה לפניו וזאת על מנת להציג את יופייה
לעיני הבאים למשתה וכאן נכונה למלך הפתעה, המלכה מסרבת, היא ממאנת לבוא , ובעצם
מה מקור הסירוב? היא מכירה בזכותה על גופה ואיננה חשה כי היא חפץ המוצג לראווה,
אך מה לכל זה ולעניין גאולת היהודים ?
לשם מה כל הסיפור המקדים כאן במגילה המדבר על עושרו של המלך על דרך התנהלות חיי
הארמון? ואולי
נמצא תשובה באמצעות מאמרה של פרופ' מרגלית שילה ב-
"קולך" (גיליון 91) המעמידה
את שתי הנשים ושתי ואסתר זו מול זו וכל
זה על מנת ללמדניו פרק בכוחה של האישה. אין שום
ספק כי "האישה נחשבה בעיני מלך פרס ושריו כחפץ וככלי שעשועים , ולא כאדם
בעל ערך עצמי" אך בו זמנית הסירוב שהיא סירבה מתפרש כמרד בממסד הגברי,
ומהווה איום נגד החברה הגברית. וזאת משום מה?(פרק א' יז')
"כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן
בעיניהן ".. כלומר הכעס והחשש לא פרטי הוא כי אם ממרד כללי חששו הגברים.
ומה עונשה של המורדת? היא מורחקת מהמלך ללא
כל זכות ערעור , ומי באה במקומה? "רעותה הטובה ממנה" במה היא
טובה? האם היא יותר כנועה? יותר צייתנית? יותר יפה? אין לכך תשובה, אבל ברור כי
מעשה ההרחקה מפחיד את עולם הנשי
"והנשים יתנו יקר לבעליהן"... וייטב הדבר בעיני המלך. כלומר
שלטון ההפחדה אכן הביא לתוצאות שהיו רצויות למערכת הפטריארכאלית( שלטון גברי). בתהליך
חיפוש מלכה חדשה הפרמטר הנבחר להתאמה
פרק ב' ג' "יבקשו למלך נערות בתולות טובות מראה" כלומר על
כשרים או אישיות אין מדובר כאן. גם
הופעתה של אסתר בתחילת הסיפור איננה בעלת בטחון היא מופיעה כדמות הניתנת למרות הגבר באופן מוחלט. אך מיד כפי
שהזכרתי קודם מורגשת התמיכה של הדוד. הכיצד
היא בכלל מגיעה אל חצר המלך? אסתר
חייה בצל דודה מרדכי שהוא למעשה אומן לה בהיותה יתומה, סביר כי במצבה זה היא
איננה מסתובבת בחברה הגבוהה וכי מרדכי הדוד הוא זה הגורם לה להגיע אל המקום
הנכון על מנת שיאספו אותה יחד עם האחרות
על ידי הגי שומר הנשים, היא איננה הולכת ביוזמת עצמה היא "נלקחת" פרק ב' ח',
בחצר המלכות היא נוהגת על פי מצוות הדוד המצווה עליה להסתיר את מוצאה,
היא נבחרת בגלל מראה יופייה ולא בגלל אישיותה. למרות יופייה היא איננה זוכה מיד
בחסדי המלך כי אם מוחזקת "במחנה טיפוח" שנה שלמה , ובואה לפני המלך גם
הוא נעשה רק "אם חפץ המלך ונקראה
בשם". ומכאן כי אסתר נפעלת ואיננה
פועלת , מרדכי יוצא חוצץ נגד הפסיביות
של אסתר, זעקתו ולבישת בגדי האבל מזעזעים אותה והתוצאה
"ותתחלחל" וכאשר מרדכי פונה ומבקש ממנה לעשות מעשה היא בוחרת באי
עשייה אך הפעם כבר קולה נשמע : ד' ה' "ותקרא אסתר להתך
....ותצווהו" והנה מרדכי יוצא חוצץ
פעם שניה נגד שתיקתה של אסתר ד' יד' "כי אם החרש
תחרישי בעת הזאת ..........ואת ובית אביך תאבדו , ומי יודע אם לעת כזאת הגעת
למלכות" במילים אחרות, כל מי שמעמדו או כישוריו מאפשרים זאת חייב לנקוט
מעשה. דבריו של מרדכי פעלו כפי שאנו למדים זאת מהמשך האירועים.האקטיביות שהייתה
חבויה באסתר יצאה לאט לאט מן הכוח אל הפועל. מאישה
פסיבית המעדיפה את השתיקה על הדיבור הפכה אסתר לפעלתנית ובעלת לשון. היא הגידה
למלך מה יחסה למרדכי, היא מינתה את מרדכי על בית המן, פנתה ביוזמתה אל המלך
בבקשה להעביר את עצת המן הרעה, היא הציעה למלך לתת רשות ליהודים להגן על עצמם
ולהפיץ רשות זה ברבים. רצונה של
ושתי לנהוג על פי רצונה עלה לה בחייה ובמעמדה , ואילו אסתר מצליחה תוך מהפך אישי
שחייב אותה לפעול ולגלות אקטיביות להציל
לא רק את עצמה כי אם את עמה. יש לזכור
כי עיקר ההבדל בין שתי הנשים נובע מכך שושתי צעדה
בדרך הקשה לבדה ללא תמיכה וגיבוי. הרי
הנשים מעמה היו מפוחדות ותלויות בעולם הפטריארכאלי, ואילו אסתר זכתה בתמיכתו
ובעידודו של מרדכי לעבור מהפך אישי שבסיומו
אפילו אותו מלך שבמקרה הקודם לא נתן דעתו לרצון מלכתו ישתף איתה פעולה ולתדהמת הקורא הנאור אפילו כנגד עמו. ניתן
לשער אם כך שמהפך נשי ללא גיבוי גברי נדון לכישלון , ומה מקור הגיבוי לו זכתה
אסתר ? האם זה מעצם החינוך היהודי האומר בראשית ב' כד' " על כן יעזוב איש
את אביו ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד" כלומר שמעמדה של האישה שווה
למעמד האיש? האם אכן היהדות מעודדת את מתן הבמה לאישה כמו לאיש? לא בכל המקורות
, אך לפחות כאן במגילה אכן אנו רואים כי
כישוריה של אסתר לבצע את משימתה לא נפל בגלל היותה אישה. נכון שהיא נזקקה לעידוד
ותמיכה אך אם יפנימו הגברים כי יש לתת תמיכה מוסרית זו לנשים
הרי בעוד כמה דורות לא ייפלא הדבר אם נשים תעמודנה בראשי פירמידות כחלק
מובן וידוע ולא כקוריוז חולף. אך האם
הגברים רוצים בכך? |
|
|
מארח