מארח
|
לאה וישנגרד הכותבת היא רכזת קתדרה לקהילה ומשפחה במכללת בת-ים, ועוסקת
בתחום עם ציבור נורמטיבי ועברייני. סמכות הורית – מושג מקראי או פוסט-מודרני? מהו
הנושא המלווה את סדר היום הציבורי מאז ומעולם? הנה הוא לפניכם: "סמכות
ההורית". אמר מי
שאמר: "הורות היא מקצוע היחיד שאינו נרכש
במהלך לימודים, וממנו אין פורשים לגמלאות לעולם". אם כך הכיצד
ממלאים תפקיד זה מזה אלפי דורות מיליוני בני אדם? האם חלו שינויים במשימות המוטלות על ההורים?! במהלך
ההיסטוריה עברה החברה האנושית תמורות רבות, כלכליות, חברתיות, תרבותיות ועוד. החברה
המודרנית כיום שונה בתכלית מהחברה בעבר, אך האם השוני הזה הביא לשיפור חיי
המשפחה? יש
הסבורים, ואני ביניהם, כי המשפחה כיום פחות יציבה ופחות מלוכדת משהייתה, למרות
הקשיים התפקודיים שהיו מנת חלקה של המשפחה בכל הדורות, ואל חלקם נתוודה במאמר
זה. על המבנה
הקדום של המשפחה הראשונה אנו למדים מסיפורי המקרא. המשפחה הראשונה שכללה זוג
הורים ושני בנים מופיעה מיד לאחר סיפור בריאת העולם בחומש בראשית בתורה, ומכאן
כי העולם לא הצליח להתקיים בלי התא המשפחתי, וכמו שנזקק למים, שמיים, אדמה,עצים וכו', כן נזקק העולם למסגרת המשפחתית, שאומנם עוברת שינויים
במהלך הדורות אך כנראה שעד כה לא נמצא לה תחליף ראוי. בספור
המקראי אדם וחוה, להם שני בנים: קין והבל, ואין הסופר המקראי מדווח בפרוטרוט על
תולדות המשפחה. אך גם מהמעט שיש ניתן ללמוד, ורק צריכים לרצות לעשות כן. אדם לא
הפרה את בת זוגתו כך סתם באופן שרירותי כי אם "ידע" אותה, ולא לחינם
משתמש הסופר בשורש י.ד.ע., כשהכוונה, לפי מפרשי המקרא, היא כי הוא הכיר בצרכיה
הגופניים והנפשיים כאחד של אשת חיקו. על
דרך התנהלות חיי הזוג עם ילדיהם ועל שיטות החינוך אין מידע במקור זה, ומה שיש
בידינו אלו הן הפרשנויות השונות שנכתבו על קטע זה, כמו שמות הבנים שנתנו על ידי
ההורים – כמו בימינו אנו – ואשר משפיעים על מהות האדם הגדל עם השם הניתן, כמו קין
מהמילה קניין, שאמו ראתה בו את רכושה שלה, והבל, שמבטא אין – היעלמות שזה
מה שקורה לבן השני, הבל. מה קרה
במשפחה הראשונה של האנושות? כיצד היא ניהלה את חייה? התשובה היחידה שנמצא במקרא
היא האסון הפוקד אותה בהתרחש רצח בתוכה. סיפור-רצח זה הוא הראשון, אך לא האחרון,
המתרחש במשפחה – הן בעולם המקרא והן בימינו אנו. על כך מדבר דניאל פרידמן[1] האומר כי רצח זה הוא רצח בין ילדים הנובע
מקנאה. הרי בעולם העתיק היה זה מתפקידה של המשפחה להגן על בניה ובנותיה, והנה
ההורים הראשונים נכשלו בתפקידם הראשון. האם
אנחנו טובים יותר? מוצלחים ומצליחים יותר? על כך בהמשך. הבעיה היסודית
לא השתנתה אלפי שנות דור: כאשר בני המשפחה שאחד מבניה או בנותיה נפגע ע"י
בן-משפחה אחר, מהססים לא פעם לפנות לשלטונות מחשש שהדבר לא יסייע לבן המשפחה
שנפגע ואילו בן המשפחה העבריין ייענש והדבר רק יגרום למשפחה כולה נזק נוסף. במשפט
העתיק, שבו נהגו נקמת דם, היה הקושי חמור פי כמה, כי קשה לצפות שאביו של קין
יגאל את דם הנרצח ויהרוג את בנו השני. פוזנר(POZNER)[2]
מדגיש את מוטיב הנקמה המונח ביסוד גאולת הדם, וגורס כי נקמה איננה מתחשבת
בנסיבות שגרמו לפגיעה ובשאלה האם הפגיעה עצמה הייתה מוצדקת, כי שיטת הנקמה הופכת
את משפחת הקורבן לשופטת בעניינה שלה, וכי הנקמה גוררת תגובה, ובעקבותיה באה
תגובה שכנגד. קושי
מיוחד מתעורר כאשר הפשע הוא פנים משפחתי
. בסיפורי
המקרא, במקום שמתוארת גאולת דם, משתמע שגואל הדם פועל על דעת עצמו ואין כל רמז
שנזקק לפסק דין. כך היה כאשר יואב ואבישי הרגו את אבנר, כנקמה על הריגת עשהאל
אחיהם. אירועים
דרמטיים של אונס ורצח התרחשו גם בחצרו של המלך דוד, והכוונה, כמובן, לסיפור אמנון
ותמר. בעולם העתיק היה זה תפקידה של משפחת תמר להגן עליה, וניתן להניח
בוודאות שאילו נעשה המעשה בידי אדם שאיננו מבני המלך לא הייתה התגובה מאחרת
לבוא. אולם הפעם היה העבריין אמנון אחיה של הנאנסת וההחלטה הייתה בידי דוד בתוקף
מעמדו כראש המשפחה, ולא דווקא בהיותו מלך על ישראל. מסתבר
שדוד לא נקט שום צעד נגד אמנון . כל שנאמר במקור המקראי[3]
הוא "ויחר לו מאד". בפני דוד
ניצבה בחירה בין תמר לאמנון והוא העדיף את אמנון. כפי שמסתבר מהמשך הכתוב, דוד
לא ידע להעריך נכונה את עוצמת הזעם שעורר המעשה. הסופר המקראי מציין את יצר
הנקמה על אונס תמר כעילה יחידה להריגת אמנון ואינו מתייחס אל סילוק "יורש
מלך" כחלק מתחרות על ירושת המלוכה. לאחר רצח אמנון בידי אחיו אבשלום, יוצא
אבשלום לגלות שנמשכת שלוש שנים, אך לאחר תום שלוש השנים מסרב דוד עוד שנתיים
לראות את פני הבן אבשלום. חרם זה שהטיל דוד על אבשלום פגע בו קשות, ואפשר שתחושת
העוול שחש תרמה לכך שהניף את נס המרד נגד אביו. דוד עצמו
בוודאי לא העריך נכונה את משמעות הסנקציה שנקט, ואת השלכותיה. במובן מסוים הייתה
זו סנקציה מתונה, אולם בעיני אבשלום כלל לא היה מקום להענישו. ודאי סבור היה שאם
דוד לא הגיב כלל על האונס שעשה אמנון לא היה מקום שיגיב על הריגתו המוצדקת של
אמנון. אפשר
שהתנהגותו השונה של דוד בשני המקרים מקורה בכך שהריגה נראתה בעיניו חמורה יותר
מאונס, אולם סביר יותר להניח כי הדבר נבע מכך שההרוג היה
בנו בכורו שמעמדו היה רם משל בתו תמר – היבט המצטרף לתופעה הכללית של
שקיעת מעמד האישה בימיו של דוד. עבירה
פנים-משפחתית אחרת המתוארת במקרא אירעה במשפחתו של יעקב, והיא מכירת יוסף.
המשותף לשני האבות, יעקב ודוד, הוא הכישלון החינוכי, אובדן השליטה על הבנים,
ובעקבות זאת תופעה חוזרת ונשנית של חוסר מרות ועבריינות פנים משפחתית. עד כאן
חלק מזערי מסיפורי המקרא המאזכרים מצבי משפחה. המטרה שלי
היא לנסות ולבדוק האם חל שינוי
ובהתנהלות ההורית במהלך הדורות, והאם הקידמה
אכן הביאה לשינוים חיוביים, או אולי רק
לנסיגה בתחום הסמכות ההורית. במקרא
אנו פוגשים הורים וילדים שמעשה של אחד הוא נגזרת של מעשה השני, אבשלום חש כי
נגרם לו עוול ומניף את נס המרד, דוד רוצה להעניש את אבשלום ומרחיקו מהבית. הורה
נכשל בתפקידו החינוכי – והנפגעים הם כל בני המשפחה, הורים וילדים. יעקב נכשל
בחינוך בניו, יוסף מגיע למצריים, ועוד. האם היום
אנו הורים משכילים יותר? חפים מטעויות ומשגיאות בתהליך החינוך? האם יש לנו יכולת
הורית טובה יותר מאשר היתה לאבותינו? והתשובה
שלי: לא, וההיפך הוא הנכון: היום,
במאה ה-21, אנחנו מחפשים את דרכנו החינוכית, הילדים זועקים לעזרה ואנחנו ההורים
מפחדים מלקחת אחריות על המעשים שלנו, ומעדיפים להעביר אחריות לגורמי החינוך
הרשמיים – שגם הם עומדים מרוקני-סמכויות ומחפשים את דרכם. מה הם
הגורמים שהביאנו עד הלום? חלק מהם אמנה כאן כמו העמדת הילד במרכז ההוויה מזה
יותר מדור, כאשר ההורה מבטל את עצמו וזהותו בפני הילד, שהופך למרכז היקום. התפוררות
התא המשפחתי שסיבותיה רבות – החל משינויים כלכליים וחברתיים ועד להשפעת התקשורת
החודרת לכל פינה בחיינו; איבוד מעמד ההורה בעיני עצמו ובעיני ילדיו כתוצאה מקדמה
טכנולוגית, מעבר תרבותי ועוד. במאמר בעתון "מעריב" 26.12.04 מצוטטת אם בשם ענת: "אנחנו
שגדלנו בבתים סמכותיים מאד, אמרנו שלא נעשה את אותו דבר גם לילדים שלנו, אבל
הילדים עצמם זקוקים להצבת גבולות , וכאשר זה לא קורה – הם באים ודורשים
זאת". במחקר
חדש שעורך פרופ' יוסי גוטמן מהפקולטה
לחינוך באוניברסיטת חיפה בנושא "המשפחה הפוסט מודרנית" נאמר:
"במשפחה המודרנית ההיררכיה הייתה מאד ברורה, הזכויות והחובות של ההורים היו
שונות לחלוטין מאלה של הילד. כשהייתי בגיל ההתבגרות, ההורים שלי לא העלו בדעתם
להיות חברים שלי, אבל כיום הילדים הם אלה שמכתיבים להורים מה לעשות ביותר ויותר
נושאים". במשפחה
הפוסט-מודרנית יש טשטוש בהיררכיה הפנימית. התפתחה תפיסה של "אתה לא תגיד לי
מה לעשות", ואין התייחסות לשאלה מה הילד כן חייב לעשות. תחת
מציאות מוזרה כזאת הורים נמצאים ב"ערפול הורי", אשר מטשטש את היכולת
שלהם לקבוע גבולות ברורים מול דור העתיד. על פי ממצאי המחקר הורים לא ממש יודעים
איך להתנהג בכל סיטואציה. אם אחרת
במחקר מצוטטת כקובעת: "משפחה היא פורום של אנשים שהתקבצו לחיות ביחד, וכדי
שיהיה "רב קיום" בשלום, להורים יש תפקיד גדול בהגדרת הדברים שהם לא
יכולים לסבול בשום אופן. למרות ההתנגדות הפנימית להטיל סנקציות, הדבר מסדר את
הראש של כולם ובמיוחד של הילדים" ... פרופ'
גוטמן והסטודנטים ניסו לברר עד כמה
הילדים עצמם מאמינים שהורים צריכים להכריח אותם להתנהג בצורה מסוימת, ואכן
הילדים היו סבורים כי בנושא הלימודים על ההורים להטיל סמכות הורית, ואילו פעולות
חברתיות וענייני משפחה הם שני תחומים שהילדים האמינו כי בהם ההורים אינם צריכים
לכפות את עמדתם. המסר העולה
מתוצאות המחקר מראה בבהירות כי ההורים לא צריכים לפחד מלהפעיל את סמכותם, ההורה
אינו אמור להיות חברו של הילד, כי כאלה כבר יש לו, וגם בגלל שזה לא יצליח. סמכות
אינה סותרת דיון או ניסיון להגיע להסכמה, היא לא סותרת מתן הסברים לילדים. ודאי
שאיננה מקבילה לרוע לב או לאטימות. הילדים
רוצים וצריכים את הסמכות , הורה טוב איננו בהכרח ההורה הדמוקרטי והשוויוני. למעשה עד
כה בדיון זה הצגתי שני עולמות – זה שבמקרא ובו סיפורים על הפעלת או אי הפעלת הסמכות
ההורית והתוצאות וזה המשתקף מהמחקר החדש הנערך בימים אלה, האומר מפורשות כי
הילדים צריכים ורוצים את הסמכות ההורית. על התוצאות
הנובעות מאי הטלת סמכות הורית בימינו תקצר היריעה כאן. אם נפתח עיתון יומי או
נאזין לחדשות היומיות, נתעדכן בכל האסונות שהם תוצאה של אי הפעלת הסמכות ההורית,
כמו נהיגה של צעירים במצב שכרות, אלימות בבתי הספר ועוד. לסיום,
ולא לסיכום, אביא את סיפורם של זוג הורים בעלי יוזמה ומקוריות מארה"ב,
שהפתיעו את ילדיהם, אשר ביום בהיר, בשובם מבית הספר, מצאו מאהל על דשא ביתם, ובפתח
המאהל תלוי שלט: "כאן הורים שובתים". לילדים הוברר כי שביתת ההורים –
שבאה לידי ביטוי בהפסקת מתן שירותים לילדים – ובילוי זמנם על משטח הדשא באוהל
שהוקם תוך קריאה, האזנה למוסיקה וקבלת פני אורחים - תימשך עד אשר הילדים יסכימו
לקחת חלק בעבודות הבית ולא ידרשו קבלת שירותים ללא תמורה מצידם. מחויבות
המשפחה, כבתקופת המקרא כן כיום, היא להגן על בניה, אך האם כיום הבנים מאפשרים
לנו זאת? האם אנחנו מיודעים על סדר יומם? האם אנחנו ערים לסכנות אליהם הילדים
נחשפים? האם אנחנו, ההורים, נותנים שירותים מיותרים? האם אנו מגוננים שלא לצורך על
הילדים רק להשגת שקט תעשייתי? האם אנחנו מכשירים את דור המחר לעמוד מול אתגרי
החיים? האם לנו עצמנו ברורה הדרך בה אנו הולכים? האם אנחנו נוטלים סמכות או אולי
ממתינים שאחרים יעניקוה לנו? האם אנחנו חוששים מהילדים שלנו? |
|
|
מארח