דין משמעתי בלשכת
עורכי-הדין
|
הזמנה לדיון
משמעתי פומבי ביום ג',
26.7.2005, בשעה 1700 בבית לשכת עורכי הדין רח' דניאל פריש
10, תל-אביב אתם מוזמנים להיות נוכחים בדיון משמעתי
בלשכת עורכי-הדין. שלא כמקובל הדיון יתקיים בדלתים פתוחות –
החלטה על כך ניתנה לבקשתי בישיבה קודמת. מושחתי הלשכה ממשיכים להטריד אותי, בלי
סמכות. הם טוענים שאני עוסק בעריכת דין בזמן
ההשעייה, אבל אם זה נכון – זו עבירה פלילית, ובחוק הלשכה ישנה הוראה מפורשת
המוציאה עבירות כאלה מתחולת הדין המשמעתי. הדיון יתקיים היום, יום ג',
26.7.2005, בשעה 1700, בבית הלשכה, דניאל פריש 10, תל-אביב. בואו בהמוניכם, והזמינו את חבריכם, ואת כל מי שלא רואה את ההזמנה כאן! שמחה
ניר, עו"ד |
|
בבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי-הדין
בת"א-יפו הקובל: הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, ת"א, דניאל פריש 10,
תל-אביב 64731 נ ג ד הנאשם: שמחה ניר, עו"ד, ע"י ב"כ עו"ד הרווי
בורטון, מרח' דיזנגוף 33, ת.ד. 1587, נתניה 42115 טל: 8625855-09; פקס 8618205-09 טענות מקדמיות 1.
בטרם ישיב הנאשם על האישום מועלות בזה טענות מקדמיות, אשר
מטבע הדברים דנים בהן לפני שהנאשם נדרש להשיב על האישום לגופו (השווה סע' 149,
150, 152(א) לחסד"פ). 2.
בית דין זה מתבקש לקיים דיון נפרד בטענות האלה, אשר כאן
מובאות רק באופן תמציתי. 3.
דיון נפרד, כאמור, יחסוך מזמנו של בית הדין, ומזמנם של
הצדדים. ב.
לא נתקיים האמור בכלל 1
לכללים על סדרי הדין 4.
כלל 1 לכללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי-הדין
המשמעתיים) תשכ"ב-1962 (להלן – הכללים), יוצר מוסד של "שימוע
סטאטוטורי", שהוא תנאי מוקדם לסמכותו של הקובל להגיש קובלנה. 5.
תנאי זה לא קויים. 6.
כמוכן לא נתקיימו שאר התנאים שנקבעו בדין ובפסיקה לקיומה של
קובלנה תקפה. ג.
לפני בית דין זה אין כל
כתב-קובלנה 7.
לפני בית דין זה אין כל כתב-קובלנה. כלל 5 לכללים, זה לשונו: 5. הגשת קובלנה קובלנה תוגש לבית-הדין המשמעתי המחוזי אשר לו השיפוט ... 8.
כיוון ש"הגשה" לבית דין לבית דין שאין לו שיפוט
אינה "הגשה" כלל-ועיקר, ממילא אין לפני בית דין זה כל כתב-קובלנה. 9.
אין באמור בחלק זה כדי לגרוע מטענת חוסר-הסמכות, אשר הועלתה
בישיבה קודמת, והנאשם חוזר עליה כאן. ד.
על הסמכות העניינית 10.
תמצית האישום נגד העותר על פי הקובלנה, היא, בקליפת-אגוז, התחזות
ועיסוק בעריכת-דין בזמן ההשעייה מהחברות בלשכה. 11.
קיימות רק שתי אפשרויות: או שהעותר מושעה, או שאינו
מושעה. אם העותר אינו מושעה, פשיטא שהוא אינו
מושעה, וממילא אין עבירה, אפילו לא לכאורה. מאידך, אם העותר אכן מושעה, ממילא העבירה
התבצעה כאשר הוא לא היה חבר הלשכה, וממילא מתעוררת השאלה מהי סמכותה של הלשכה
על מי שאינו חבר בה, לגבי מעשים אשר נעשו כאשר הוא לא היה חבר בה. 12.
הוראות חוק הלשכה הצריכות לענייננו הן סעיף 50א' ו-97 לחוק
הלשכה, אשר זה לשונם: 50א. חבר הלשכה שהושעה (תיקון: תש"ס) הוראות חוק זה יחולו על חבר הלשכה שהושעה כשם שהן חלות על חבר
הלשכה שחברותו בה מוגבלת כאמור בסעיף 52ב, ככל שאין בסעיפים 59ד ו-97 הוראות
מיוחדות לענינו. 97. התחזות מי שמתחזה כעורך-דין, ועורך-דין העושה בתקופת-השעייתו פעולה
שנתייחדה לפי חוק זה לעורכי- דין, דינו - מאסר שנה או קנס חמשת אלפים לירות. 13.
שאלת הסמכות העניינית שני פנים לה, איפוא: האחד – הסגת גבולו הייחודי של המשפט
הפלילי; והשני – סמכותה של הלשכה על עורך-דין
מושעה, בגין מעשים שעשה בזמן שהוא לא היה חבר בה. 14.
איזכורו של סעיף 97 בסעיף 50א' לא משאיר מקום לספק
קל-שבקלים: עורך-דין מושעה המתחזה כעורך-דין, או עוסק בעריכת-דין, עובר עבירה
פלילית, וחל עליו המשפט הפלילי, והוא בלבד, אפילו אם בגין התנהגות אחרת האסורה
עליו הוא נתון למרותה של הלשכה. 15.
אבל, מתוך הנחה – שהעותר חולק גם עליה – שסעיף 50א' מכפיף
למרותה של הלשכה את מי שהושעה ממנה גם לגבי מעשים שנעשו בזמן שהיה מושעה
ממנה, נשאלת השאלה מהו הבסיס החוקתי לכך. 16.
העותר יטען כי לא ייתכן שהלשכה תגרש מתוכה חברים, תשבור
את מטה-לחמם, אבל תמשיך ליטול שררה עליהם, לרדות בהם, ולדרוש מהם ציות לנורמות
התנהגות המחייבות את חברי הלשכה עצמם. 17.
הכפפת המושעה למרותה של הלשכה אינה מתיישבת עם חוק יסוד:
כבוד האדם וחירותו. 18.
הכפפת המושעה, כאמור גם אינה מתיישבת עם "פיסקת
ההגבלה" אשר בחוק היסוד האמור, כפי שהתפרשה בבג"ץ 2334/02, חיים
שטנגר נ' יו"ר הכנסת ואח': http://62.90.71.124/files/02/340/023/a09/02023340.a09.HTM משום שאין היא באה לשום תכלית, ראוייה או
בלתי ראוייה, היא אינה חלק מאותם "פיקוח ובקרה על שירותי המשפט" עליהם
דובר בבג"ץ שטנגר, ואין בין אלה לאלה דבר וחצי דבר, שהרי מי
שאינו עורך-דין אינו אמור לספק שירותים כאלה, והפיקוח עליו הוא באמצעות המשפט
הפלילי בלבד. 19.
אמור מעתה: איך שלא נביט עליהם, האישומים נשוא הקובלנה
אינם בסמכותם של מוסדות הלשכה. ה.
כתב הקובלנה אינו מגלה
עבירה משמעתית 20.
מן האמור לעיל עולה כי כתב הקובלנה מנסה לעקוף את המגבלה אשר
בסע' 50א', סיפא, יחד עם סע' 97, לחוק הלשכה. 21.
נסיונו של הקובל "לצבוע" בגוון "משמעתי"
את העבירה הפלילית לפי סע' 97 (דבר שהוא
אפשרי במקרים "רגילים", כגון הונאת הלקוח, שהיא גם עבירה פלילית וגם
עבירה משמעתית), במקרה דנן מרוקן מכל תוכן את ההגבלה האמורה, שהרי אם נאמר כי
העבירה הפלילית המסויימת הזאת היא גם עבירה משמעתית אשר המושעה עשוי להתחייב בה,
החזרנו בדלת האחורית את הדין המשמעתי למקום בו המחוקק רצה להוציא אותה ממנו. 22.
אם נלך לגישתו של הקובל, סעיף 97 כאילו לא נזכר כלל בסע'
50א', אבל כיוון שחזקה על המחוקק שאינו משחית מילותיו לריק, אין לקבל את הגישה
הזאת. 23.
אבל גם לגישה זו, עדיין כתב הקובלנה לא מגלה עבירה. 24.
כתב הקובלנה לא מגלה עבירה, משום שפסה"ד על"ע
3954/03, וההחלטה בדנ"פ 7527/03, המצורפים לכתב קובלנה כחלק בלתי נפרד
הימנה, על פניהם אינם יוצרים שום השעייה. ייתכן כי אלה יכולים – אולי –
לשמש ראייה לכך שהיה איזה פסק-דין אשר יוצר השעייה, אבל מסמך היכול לשמש ראייה
עדיין אינו מסמך "מהותי", ומסמך שאינו מהותי אינו יוצר השעייה. 25.
כתב הקובלנה לא מגלה עבירה לפי סע' 96, משום שסעיף זה וסעיף
97 ממוציאים זה את זה: הראשון מתייחס למי שאינו עורך-דין ואינו מושעה, אבל עושה
פעולה שנתייחדה לעורכי-דין (בלי להתחזות), והשני מתייחס לעורך-דין מושעה, או
למתחזה. לחלופין, סע' 96 הינו סעיף "פנימי" לסעיף 97, וכל האמור
לעיל לגבי סעיף 97 חל גם עליו. 26.
כתב הקובלנה לא מגלה עבירה לפי סע' 61(1), משום שהוא לא
מציין אילו מתוך הסעיפים הנקובים בו חלים על המקרה דנן. 27.
כתב הקובלנה לא מגלה עבירה, משום שמתוך העובדות המפורטות בו
עולה כי הוא מילא את חובתו, הן ללקוחות והן לבתי המשפט. 28.
כתב הקובלנה לא מגלה עבירה, משום שאחד מיסודות העבירה לפי
סע' 34 הוא ה"ידיעה", ויסוד זה אינו מפורט בחלק העובדתי של כתב
הקובלנה. 29.
כתב הקובלנה לא מגלה עבירה, משום שעצם הרדיפות של הקובל,
בקובלנה זו ובאחרות, את הנאשם הינן פגיעה בכבוד המקצוע, ואינן הולמות את המקצוע. ו.
כתב הקובלנה בטל מעיקרו (void) מחמת חוסר תום-לב, מניעים זרים, וכו' 30.
כתב הקובלנה הוא חלק ממסע רדיפות אישיות של הקובל נגד הנאשם. 31.
הקובל אינו דואג לכבוד המקצוע, אלא לדברים אחרים אשר אינם
מעניינו. 32.
כתב הקובלנה לוקה בכל הפגמים האפשריים מתחום המשפט המינהלי. 33.
כיוון שטענה טרומית זו אינה "גלוייה על פני הכתב"
מבוקש לשמוע ראיות בעניין זה לפני שמיעת הראיות לגופה של הקובלנה (אם תידחינה כל
הטענות המקדמיות האחרות, המבוססות על מה שגלוי על פני כתב הקובלנה. ז.
תשובת הנאשם לגופה של
הקובלנה 34.
כאמור לעיל, תשובת הנאשם תינתן רק לאחר שתינתן החלטה בטענות
הטרומיות, ועל פי ההחלטה שתינתן, אם עדיין יהיה צורך להשיב על הקובלנה, כולה או
מקצתה. הרווי
בורטון, עו"ד ב"כ העותר |
דין משמעתי בלשכת
עורכי-הדין