מבקר המדינה/נציב תלונות הציבור ולשכת
עורכי הדין
|
ברוך הבא, מיכה לינדנשטראוס לתפקיד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור הגיע הזמן "להכניס"
ללשכת עורכי-הדין את מה שמגיע לה! ומדוע אני מברך את מבקר המדינה
החדש? מה למבקר המדינה וללשכה, ומה אפשר
לקבל ממנו? פתח דבר
השופט מיכה לינדנשטראוס, נשיא ביהמ"ש המחוזי בחיפה, הוא מבקר
המדינה הבא, בכפוף להחלטת בג"ץ אשר הסבירות שהוא יתערב בהחלטת הכנסת היא
אפסית. הדברים כאן נאמרים בתקווה שהאיש הזה יכניס ללשכת עורכי-הדין את מה
שמגיע לה, דבר שאיש לפניו לא עשה. ההיכרות שלי עם האיש היא מצומצמת בלבד, ולכן כל מה שהייתי יכול
לומר עליו הוא בערבון מוגבל מאוד, וכל מה שאומר כאן
מתבסס על מה שהכל יודעים, אלא שלפני שאכנס לגופו של עניין, אני בכל זאת רוצה
להגיד עליו מילה אחת טובה. פרשת האונס בקיבוץ שמרת הוסיפה ללינדנשטראוס
הרבה נקודות-חובה בציבור, ואפילו לא נקודת-זכות אחת, והיו לא מעט אשר הזכירו את
הפרשה הזאת עכשיו, כסיבה שלא למנותו כמבקר המדינה. אבל אם נתחיל לספור לשופטים
את כל השגיאות שהם עשו בעברם – וכיוון שלא למדתי את הפרשה הזאת אני לא מוכן
להביע דיעה אם הוא שגה, או ששגה ביהמ"ש העליון
בקבלו את הערעור על ארבעה מתוך ששת הזיכויים שלו בפרשה – לא יימצא אפילו שופט
אחד שלא טעה כמה טעויות חמורות בקריירה השיפוטית שלו. וכפי שאתם מכירים אותי, אני אשכב על הגדר למען זכותם של שופטים
לטעות, כי גם שופטים הם בני-אדם, אבל כל זאת בתנאי שהם ינהגו ביושר, וגם ביושר
אינטלקטואלי. אז פרשת שמרת יכולה הייתה לפגוע בסיכוייו מול מועמד אחר, בעל
נתונים זהים, אבל בהיותו המועמד היחיד השאלה הזאת נשארת כשאלה היפותטית בלבד. יחד עם זאת ישנה בפרשה הזאת מילה טובה שצריכה להיאמר עליו, ואיש
עוד לא אמר אותה. מהי המילה הטובה?
אחרי שביהמ"ש העליון קיבל את הערעור בפרשת שמרת והרשיע את
ארבעת הנאשמים שהמדינה ערערה על זיכויים, הוא החזיר את התיק לבית המשפט לשם
הדיון בעונש, ומתן גזר-הדין. במאמר מוסגר, ולאחר שעברתי על פסק-הדין של ביהמ"ש העליון,
אומר כי התוצאה יכולה הייתה גם להיות אחרת. לא מעט פסקי-דין כאלה מתחילים
ונגמרים באמירה כגון זו: "כבוד השופט קמא נתן הכרעת דין מנומקת ומפורטת, וניתח בקפידה, על פני
למעלה משלושים עמודים, את עדויותיהם של התביעה ושל ההגנה. "כלל ידוע הוא שערכאת הערעור אינה שומעת את העדים, ואינה יכולה להתרשם
מהתנהגותם על דוכן העדים. "נחה דעתנו שלא נמצא כל פגם
בהחלטתו להעדיף את עדויותיהם של הנאשמים על פני עדותה של המתלוננת. "הערעור נדחה". מדוע ערכאות הערעור לפעמים נכנסות לעומקן של העדויות, ולפעמים
פוטרות את עצמן ב"נחה דעתנו" – זו שאלה נפרדת, הראוייה לדיון נפרד. לינדנשטראוס, כמי שדן בתיק שמרת כשופט יחיד, אמור
היה לשמוע טענות לעונש, והוא היה מוסמך לעשות זאת גם כן כדן יחיד, אבל הוא החליט
להרחיב את ההרכב לשלושה שופטים, והייתה זו אחת ההחלטות החכמות ביותר שנתן
אי-פעם שופט בישראל. מדוע החלטה חכמה?
כי אם הוא היה ממשיך כדן יחיד, ומקל בעונשם של הנאשמים, היו אומרים
עליו שהוא "לא הפנים" את המסר אשר בפסק הדין של ביהמ"ש
העליון, והוא "עדיין מתחשבן" עם כל אלה אשר מתחו עליו את אחת הביקורות
הקטלניות ביותר שנמתחו אי-פעם על שופט בישראל. אבל אם, לעומת זאת, הוא היה מחמיר בעונש, היו אומרים עליו שהוא
עושה זאת כדי "שלא יגידו", וכדי "לרצות את כל אלה אשר מתחו
עליו ביקורת, בבחינת "אמנם טעיתי בזיכוי, אבל אתם לא יכולים לומר שאני מקל
ראש בעבירות האלה". אז הוא, כאמור, הרחיב את ההרכב, ועובדה היא שעל גזר-הדין הזה
(שהיה, ככל הנראה, די מאוזן בהתחשב בגילם הצעיר של הנאשמים בזמן העבירה ובמשך
הזמן שעבר מאז – ולא באשמתם), ככל הזכור לי, לא נמתחה ביקורת של ממש, ואף אחד
מהצדדים גם לא ערער עליה. ולמה אני מציין דבר שאף אחד לא נתן עליו את הדעת, לא בימים ההם ולא
בזמן הזה? לא כדי להחניף לאיש, אלא כדי להצביע על דלות-החומר בבתי המשפט, אשר
מביאה לכך שהחלטה המובנת-מאליה תיחשב כ"אחת ההחלטות החכמות ביותר". ולא אוסיף. ומדוע אני מברך את מבקר
המדינה החדש?
מיכה לינדנשטראוס הוא השופט היחיד אשר
אפשר לצפות ממנו שכמבקר-המדינה יכניס ללשכת עורכי-הדין את מה שמגיע לה. ראינו כיצד, בתור יו"ר נציגות השופטים, הוא "נכנס"
בלשכה בגלל משוב השופטים, ובהזדמנות אחרת, אולי אפילו ע"י הרחבת
הנאמר כאן, נוסיף קצת על הסימביוזה הסכיזופרנית שבין מערכת המשפט לבין הלשכה:
מדברים נגדה, מחרימים את מוסדותיה, אבל באותה נשימה מגבירים את כוחה, ומחפים על הבלוף
הגדול של לשכת עורכי-הדין, אשר נותן ללשכה את השררה ומנעמי השלטון,
והופך אותה למשטרת
המחנה, המשתיקה את עורכי-הדין המותחים ביקורת על השופטים. ואחרי פרישתם הם עו"ד מקבלים את פרס הלשכה, ואפילו ג'ובים כמו
יו"ר קרן-אום-כולתום לחקר המשפט הפלילי בצד האפל
שלך הירח. אז לינדנשטראוס, יש לקוות, יהיה מספיק
הגון ואמיץ כדי להשלים את "מפעל חייו" מול הלשכה, ולא יפזול אל
הפרסים, הכיבודים והג'ובים שהלשכה מחלקת לאחרונה לשופטים, לאחר פרישתם. מה למבקר המדינה
וללשכה, ומה אפשר לקבל ממנו?
לבושתי שנים רבות לא שמתי לב לדברים שאני מביא כאן, וכנראה שרבים
כשלו בכך כמוני. לפני שנמשיך, שימו לב לכמה הוראות-חוק, ובמיוחד למקומות המודגשים: סעיף 5 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961, זה לשונו: 5. הלשכה - גוף מבוקר הלשכה תעמוד לביקרתו
של מבקר המדינה. סעיף 2 ו-4 לחוק-יסוד: מבקר המדינה, זה לשונם: 2. ביקורת המדינה (א) מבקר המדינה יקיים ביקורת על המשק, הנכסים, הכספים, ההתחייבויות
והמינהל של המדינה, של משרדי הממשלה, של כל מפעל, מוסד או תאגיד של המדינה, של
הרשויות המקומיות ושל גופים או מוסדות אחרים שהועמדו על-פי חוק לביקורתו של
מבקר המדינה. (ב) מבקר המדינה יבחן את חוקיות הפעולות, טוהר המידות, הניהול
התקין, היעילות והחסכון של הגופים המבוקרים, וכל ענין אחר שיראה בו צורך. 4. תלונות הציבור מבקר המדינה יברר תלונות מאת
הציבור על גופים ואנשים כפי שייקבע בחוק או לפיו; בתפקידו זה יכהן מבקר
המדינה בתואר "נציב תלונות הציבור". וזה מביא אותנו אל חוק מבקר המדינה [נוסח משולב], תשי"ח 1958, אשר נכנס
לפרטי תפקידו וסמכותו של המבקר, הן בתפקידו זה, והן בתפקידו כנציב תלונות
הציבור. סעיף 9(6) ו-10 לחוק המבקר, זה לשונם: 9. גוף מבוקר ואלה הגופים (בחוק זה - גוף
מבוקר), אשר יעמדו לביקרתו של המבקר: – – – (6)
כל אדם, מפעל, מוסד, קרן או גוף אחר, שיועמדו לביקורת על פי חוק,
על פי החלטת הכנסת או על פי הסכם ביניהם ובין הממשלה; 10. היקף הבקורת (א) במסגרת תפקידיו יבדוק המבקר
במידת הצורך - (1) (א) אם כל הוצאה הוצאה
בתום ההקצבה החוקית ולמטרה שנועדה לה; (ב) אם ההכנסות נתקבלו לפי החוק
ומותרות לפי החוק; (ג) אם יש לכל הוצאה או הכנסה מסמך מספיק; (ד) אם כל פעולה שבתחום-ביקורתו
נעשתה בהתאם לחוק ובידי המוסמך לעשותה; (ה) אם הנהלת החשבונות, עריכת המאזנים, ביקורת הקופה והמלאי
ושיטת ניהול המסמכים הן יעילות; (ו) אם אופן החזקת הכספים ושמירת הרכוש מניח את הדעת; (ז) אם מצב הקופות ומלאי הרכוש
מתאים לחשבונות; (2) אם הגופים
המבוקרים לפי סעיף (2), (4), 9(1) ו-(5) נהגו בחסכון וביעילות ובטוהר המידות;
בדיקה זו תקיף גם גופים המבוקרים לפי סעיף 9(6), אם אין בחוק, בהחלטה, או
בהסכם האמורים באותה פיסקה קביעה אחרת, ואת הגופים המבוקרים לפי סעיף 9(7), (8)
ו-(9), אם הביקורת הופעלה לגביהם ובמידה שהופעלה; (3) כל ענין אחר
שיראה צורך בו. בשנת תשל"א הוסף לחוק מבקר המדינה פרק שביעי: בירור תלונות
הציבור, אשר הוסיף לתפקידי המבקר את תפקיד "נציב תלונות הציבור" (הוא
ה"אומבודסמן"), אשר כיום מוסדר בסעיף 4 לחוק היסוד, אשר הובא לעיל. אלה כמה מסעיפי הפרק הזה: 33. תלונה של מי כל אדם רשאי להגיש תלונה אל נציב
תלונות הציבור. 36. תלונה על מי תלונה ניתנת להגשה על אחד מאלה: (1) גוף מבוקר כמשמעותו בפיסקאות (1)
עד (6) לסעיף 9; – – – – (3) עובד, נושא משרה או ממלא תפקיד בגוף כאמור בפיסקאות (1) ו-(2) לסעיף זה. 37. תלונה על מה נושא לתלונה יכול שיהיה - (1) מעשה הפוגע במישרין במתלונן עצמו, או המונע ממנו במישרין
טובת הנאה, או (2) כשהמתלונן הוא חבר הכנסת - אף מעשה הפוגע במישרין בזולת או
המונע ממנו במישרין טובת הנאה, והמעשה הוא בניגוד לחוק או ללא
סמכות חוקית או בניגוד למינהל תקין, או שיש בו משום נוקשות יתירה או אי-צדק
בולט; לענין זה "מעשה" - לרבות מחדל
ופיגור בעשיה. 43. תוצאות הבירור (א) מצא נציב תלונות הציבור
שהתלונה היתה מוצדקת, יודיע על כך למתלונן, למי
שהתלונה עליו, ואם ראה לעשות כן - גם לממונה, ויציין את נימוקיו; נציב תלונות
הציבור רשאי לפרש בתשובתו את תמצית ממצאיו ורשאי הוא להצביע בפני מי שהתלונה
עליו ובפני הממונה על הצורך בתיקון ליקוי שהעלה הבירור ועל הדרך והמועד לתיקונו.
(ב) מי שהתלונה עליו או הממונה
יודיע לנציב תלונות הציבור, תוך המועד האמור בסעיף קטן (א), על הצעדים שננקטו;
לא עשה כן, או שההודעה אינה מניחה את דעתו של נציב תלונות הציבור, רשאי הוא
להביא את הענין לידיעת השר הנוגע בדבר או הועדה. (ג) מצא נציב תלונות הציבור שהתלונה לא היתה
מוצדקת, יודיע על כך למתלונן, למי שהתלונה עליו, ואם ראה לעשות כן - גם לממונה,
ויציין את נימוקיו; ורשאי הוא לפרש בתשובתו את תמצית ממצאיו. (ד) העלה בירור התלונה חשש שנעברה עבירה פלילית, יביא נציב
תלונות הציבור את הענין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה; ורשאי
הוא לעשות כן אם העלה בירור התלונה חשש שנעברה עבירה משמעתית על פי כל דין.
היועץ המשפטי לממשלה יודיע לנציב ולועדה, בתוך שישה
חודשים מיום שהועבר אליו הענין, על דרך טיפולו בנושא.
והמסקנה
לשכת עורכי-הדין נתונה לביקורתו של מבקר המדינה, הן בתפקידו
כמבקר ה"מוסדי" – המנהל, ביזמתו, ביקורות בכל גוף שימצא לנכון,
לפי שיקוליו המקצועיים ולפי סדרי הקדימות שלו, התלויים, בין השאר, בכוח-האדם
העומד לרשותו – והן כנציב תלונות הציבור, הבודק תלונות
"נקודתיות" המוגשות לו על ידי אזרחים נפגעים (או ע"י
חברי-הכנסת). באשר לביקורת הכללית על הלשכה, נראה לי כי המבקר מגיע אליה באופן
"שיגרתי" אחת ל-15 שנה בערך, אבל מעיון בדוחות המבקר על הלשכה אפשר
להסיק כי הביקורת הינה שטחית ופורמאליסטית, ולמרות
הערות-הביקורת, עדיין יש מקום להעמקה, וכדי שלמבקר יהיה חומר להעמקה כזאת,
צריך ואפשר לספק לו חומר כזה, וזה אפשרי גם למי שלא נפגע אישית. אבל המרתק הוא עניין התלונות ה"אישיות" אל המבקר,
בתפקידו כנציב תלונות הציבור, וכאן יש לנו כר נרחב מאוד. טול, למשל, את האפשרות להתלונן על מעשה שיש בו משום "נוקשות
יתירה או אי-צדק בולט" (סעיף 37 לחוק המבקר): מעניין מה יגיד הנציב
כאשר מוסדות הלשכה מגישים נגד חברים מן השורה קובלנות משמעתיות על כל
"פסיק", ואילו
למיוחסים הם שותקים על ניבולי-הפה הקשים ביותר. וזו רק דוגמה. ותסלחו לי שאני חוזר לדומה הזאת שוב-ושוב, כי זה מראה עד כמה עסקני
הלשכה מרמים את כל העולם כאשר הם מדברים על "כבוד המקצוע" ועל צחות
ה"סגנון". הגיע הזמן להציף את מבקר המדינה, בשני כובעיו, בתלונות על לשכת
עורכי-הדין, ולא נורא אם הוא יפתח במשרדו מחלקה מיוחדת לעניין הזה. ומי שרוצה עזרה – בין אם הוא עורך-דין, בין אם לאו – שיפנה
אלי. ברכת הדרך
ברוך הבא מיכה לינדנשטראוס. תזכור שיש לנו ציפיות גדולות ורבות ממך. חיים קלים לא נעשה לך. בהצלחה. |
|
|
מבקר המדינה/נציב תלונות הציבור ולשכת
עורכי הדין