כתבו אלינו  מפת האתר  דף השער


עורכי דין


 

למדור עורכי דין

 

מי אתה,

עו"ד ד"ר

חיים משגב?

 

עורך-הדין ד"ר חיים ("האורוות של פרקליטות המדינה מזוהמות בגללים מעלים צחנה לא נעימה") משגב (להלן: חיים משגב, או משגב, או חיים ("האורוות של פרקליטות המדינה מזוהמות בגללים מעלים צחנה לא נעימה") משגב) הוא אב-בית-דין בבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין בישראל. מוסד זה הוא-הוא הקובע את נורמות-ההתנהגות הראויות של עורכי-הדין, ולמרות שפסקי-הדין שלו נתונים לערעור לפני בית המשפט העליון, ההתערבות של זה האחרון בפסיקותיו של בית הדין הארצי היא קלושה עד אפסית.

ממי שקובע את נורמות ההתנהגות של הזולת אפשר לצפות שהוא יראה דוגמה אישית, ויחמיר עם עצמו שבעתיים. הבה נראה אם כך נוהג גם עורך-הדין ד"ר חיים משגב.

יצויין כי כותב שורות אלה אינו מתחשבן עם חיים משגב על דיעותיו, הפוליטיות והאחרות, אשר עם חלקן הוא מסכים בהתלהבות, אלא רק על ה"סגנון" ועל הסטנדרטים הכפולים והמוסר הכפול שלו.

לחיים משגב מפריע שעורך-הדין שמחה ניר אומר על השופט מישאל ("אל תצפצפו על בני אדם") חשין שהוא צבוע וחסר יושר אינטלקטואלי. הבה נראה כיצד הוא עצמו מתבטא על שופטים, ובכלל.

לחיים משגב מפריע שהציבור יחשוב שמערכת המשפט אינה ראויה לאמון, אבל הוא עצמו מאשים את בית המשפט העליון ב"קומבינה" (כך!!!) פוליטית עם הפרקליטות, המשטרה, השמאל הפוליטי והעיתונות, ומי לא, וגם מערכת המשפט בכללותה אינה יוצאת נקייה מתחת קולמוסו.

לחיים משגב מפריע, והוא מותח ביקורת על כך, שאדם "נעצר על לא עוול בכפו, או נשלח למאסר, משום ששופט אטום שמונה לתפקידו חרף חוסר כישרונו הבולט התעלם ממה שהונח לפניו על דוכן השפיטה", אבל אם הוא ידון את חברו אשר אמר את הדברים האלה ממש, הוא ישפוך עליו זפת ורותחין, על אותם "ביטויים" וכו'.

חיים משגב נוטל לעצמו את החירות להשתלח בכל העולם – כולל מערכת המשפט שהוא מתחזה כמגן עליה – אבל שולל מאחרים אפילו את הזכות לחשוב (!!!) – והוא עוד מרהיב עוז ומדבר על "חוצפה", עזות מצח", צביעות" ו"בולשוויזם צדקני".

לחיים משגב מפריעים "ביטויים" של עורך-הדין שמחה ניר, אבל הביטויים שהוא עצמו משתמש בהם – אוזניים תצילנה.

לצורך בדיקה ניקח דגימה מלאה, של 61 מאמרים שפירסם משגב באחד מאתרי האינטרנט. דגימה מלאה, כדי שלא יאשימו אותנו ב"סלקטיביות", חס ושלום, וטקסט מלא של כל אחד מהמאמרים, כדי שלא יאשימו אותנו ב"הוצאת דברים מהקשרם", חס ושלום.

משגב וחבריו במוסדות ה"אתיקה" של הלשכה מגלים רגישות יתירה לענייני ה"סגנון" ("ביקורת מותרת, ואף רצוייה, בתנאי שאינה בסגנון בוטה ומשתלח, בלתי מאופק ובלתי מרוסן", וכו'), הודגשו בטקסטים (ההדגשות אינן במקור) פניני ה"סגנון" של חיים משגב – על מנת שיראה הציבור – וישפוט: לא רק את חיים משגב עצמו, אלא את לשכת עורכי-הדין כולה, אשר כך מתבטאים ראשיה – כלפי כל העולם, וזה כלפי זה (אופרה נפרדת, אשר מצריכה דיון נפרד).

כיוון  שמוסדות הלשכה – כולל חיים משגב עצמו – רגישים גם להאשמות חמורות, הודגשו גם האשמות כאלה.

ההערות האלה הוגשו לבית המשפט העליון, במסגרת ערעורו של עו"ד שמחה ניר על פסק-דינו של ביה"ד הארצי של הלשכה,  בהרכב אשר חיים משגב היה אב-בית-הדין שלו.

הפריע לחיים משגב התנהגותו של עו"ד שמחה ניר, שהיא "עקבית הנמשכת שנים", והשאלה היא מה היה משגב אומר אם את 61 מאמריו, אותם פרסם במשך שלוש שנים בלבד, באמצעי-תקשורת אחד-ויחיד (צא ולמד מה הוא כתב עוד, בכלי-תקשורת אחרים, ו/או בשנים אחרות!) לא הוא היה כותב, אלא עו"ד שמחה ניר ...

הרי מה ששמחה ניר כתב כל החיים, מתגמד מול מה שמשגב כותב במאמר אחד בלבד.

יש לזכור, בכל מקרה, כי  כשרות הביטויים והסגנון אינה ניתנת לחלוקה, ואם היום מגדיר משגב את אהוד ברק ושמעון פרס כצמד "החבובות", מחר הוא יגדיר כך את אהרן ברק ותיאודור אור.

 

חיים משגב הפובליציסט versus חיים משגב הדן את חברו:

אומר חיים משגב על פרשת השופט עודד אל-יגון הידועה:

"עודד אל-יגון, איש הגון לכל הדעות, שפיו וליבו שווים, שילם מחיר יקר על אמונתו שחופש הדיבור היא זכות השמורה גם לשופטים – ולא רק לנשיאים. הוא נדרש לפרוע מחיר מופקע בעליל בגין אמירה בלבד – דבר שלא צריך לקרות במדינה שזכויות יסוד מקובלות עליה. אינני מתכוון לומר בזה, שזיכויו של אביגדור קהלני נולד על רקע העוול שנגרם לשופטו, אבל אין לי ספק שעודד אל-יגון זכר, בעמקי ליבו, בעת שהוא כתב את הכרעת הדין, גם את הצד הכואב בחיינו הציבוריים".

אבל כאשר עורך-דין הנתון לשפיטתו "נדרש לפרוע מחיר מופקע בעליל בגין אמירה בלבד" – זה בסדר גמור!

מהן, אליבא דחיים משגב, התכונות הנדרשות משר משפטים?

"לתפקיד זה צריך להתמנות מישהו שיכול להסתכל לאהרן ברק בגובה העיניים – ולומר לו מה לא טוב במערכת המשפט".

אז במקום להציע לתפקיד הזה את עורך-הדין שמחה ניר – עורך-הדין היחיד שאינו עושה חשבון לאיש, גם כאשר הוא מסתכן בפרנסתו – משגב משעה אותו גם מעריכת-הדין.

חיים משגב מכתיר את אחד ממאמריו בכותרת "פסק דין בדמותו של הנשיא אהרן ברק", אבל מוציא מתחת ידיו פסק דין בדמותו-הוא ובדמותה של לשכת עורכי-הדין כולה: צביעות, התחסדות, חנופה בפני המימסד המשפטי, רדיפת-שררה, ו"בולשוויזם צדקני" – הכל כלשונו וסגנונו של משגב עצמו.

חיים משגב גם מדבר על "מלשינונים", אבל, בניגוד למוסדות אחרים, מה שעושים מוסדות הלשכה – כולל משגב עצמו – לחבריהם הוא המלשינון הגדול ביותר במדינה.

 

הבה נקח מספר דוגמאות מפרי-עטו של משגב:

(ההדגשות במובאות כאן, ובמאמרים המצורפים – לא במקור).

חיים משגב על ה"קומבינה" (כך, כלשונו!!!) הפוליטית בין בית המשפט העליון, הפרקליטות, המשטרה, השמאל הפוליטי והעיתונות:

"שוב נרקמת הקומבינה בבית המשפט העליון, ושיתוף הפעולה בין נציגיה של "קואליציית השלום" לבין שופטיו שוב יוצא לדרך".

"הכרעות שונות שהתקבלו בפרקליטות המדינה, בצירוף מספר החלטות פוליטיות-במובהק, שנגזרו במפורש מהשקפת עולם אולטרה-שמאלנית, של מספר שופטים בבית המשפט העליון".

"המאבק על דמותה, ובעיקר על עתידה (של המדינה – ש' נ') ...  חלקו הגדול בוודאי יוכרע במיסדרונות בתי המשפט כשעתירות מסויימות תיזכנה לאוזן קשבת, ואחרות – תושלכנה לסל".

"כל הרשויות האחרות ... עומדות מן הצד בעינים משתאות ומתבוננות כיצד פרנסיה של אוליגרכיה המורכבת ממספר שופטים ופרקליטים בכירים משתלטת על כל חלקה ציבורית טובה ועושה במירקם החברתי של הדמוקרטיה הישראלית כעולה על רוחה".

"חברי הכנסת מודעים, כמובן, לרעה הגדולה שנפלה על מדינת ישראל אולם ידם קצרה מלהושיע. רובם ככולם הבינו זה מכבר שאין טעם להילחם באליטה המשפטית – וכל מה שנשאר הוא לשתף עימה פעולה".

"... לפרנסיו של הבולשביזם מבית מדרשם של ביילין את שריד אין שום סיבה שלא להרבות בעתירות לבג"צ. שם הם תמיד מוצאים אוזן קשובה".

... בימים האלה, אל האוליגרכיה המשפטית, זו שממנה את יורשיה כמו במשטרים טוטאליטאריים, חוברים, לא אחת, ברוני התקשורת. אלה, ביחד עם המדליפים הקבועים משורות המשטרה, יכולים ... לנסות בדרכים לא כשרות בעליל להטות את תוצאות הבחירות. די בהדלפה אחת, שחצייה האחד לא אפוי וחצייה האחר מעלה עובש, כדי לעורר כותרות ענק והודעה מתחנחנת של ה'רועץ המשפטי' ...".

"החלטתו של בית הדין הגבוה לצדק בנושא פסילתם של משה פייגלין ושל שאול מופז, ולהבדיל, בעניין אי-הרחקתם של עזמי בשארה ושל אחמד טיבי מכנסת ישראל, בוודאי מבהירה שוב פעם לכולם מי באמת שולט כאן: הרשויות הנבחרות, או חבורה של שופטים, פרקליטים ועיתונאים. שילוש בלתי קדוש זה עושה שמות מזה שנים בכל מה שיקר לרבים כל כך – ואין מושיע".

"שניים-שלושה חוקים העבירו, בפועל, את השליטה בחיינו הציבוריים לידיה של קבוצת שופטים העושה באורחותיה של המדינה היהודית כאוות נפשה".

"... מדובר במעין אוליגרכיה שממנה את יורשיה על-פי קריטריונים שהעיקרי שבהם הוא, מן סתם, שמירה על נאמנות מוחלטת לעומדים בראש הפירמידה (קרי: לנשיא בית המשפט העליון)".

"כל דיכפין יכול לבוא בשעריו של בית המשפט העליון ולתבוע את עלבונו, או לדרוש לכפות על כלל הציבור נורמות וערכים שמקובלים רק על שיכבה קטנה מאוד של יפי-נפש, זו שרכשה את מרכולתה בשדות זרים, ושכל העת פוזלת לעבר הכינוסים הבינלאומיים או האוניברסיטאות הזרות".

"חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוא החוק האחר שבו עושה הרשות השופטת שימוש בלתי נלאה, באורח מאוד לא ראוי, בוטה ושרירותי".

"'מחנה השמאל' הבולשביקי, פשוט הפך את היכלות הפאר שבהם ספונים השופטים למקום מיפלטם האחרון. לא בגלל שאנשיו כה תאבי-משפט וצדק, אלא בגלל שרק לשם הם יכולים להוליך את עלבונם על המיאוס שהם מעוררים ברבים כל כך. בקלפי אין ל'קואליציית השלום' אוזן קשבת – ולכן היא מנסה לכפות את עמדותיה באמצעות ה'שלוחה' שיש לה במגדל השן המשפטי".

"כשם שאף אחד לא מכריח את שופטי בית המשפט העליון לדבוק בכיסאם. מי שאינו יכול לשפוט ברוח מורשת ישראל, חובה עליו לפרוש".

"רק מעשה חקיקה מפורש יחזיר את השפיות לעולם המשפט שלנו".

"דא עקא: בית המשפט העליון של מדינת ישראל, לא מצליח, משום מה, לראות את מה שכל אדם ... יכול, וצריך, לראות, גם כאשר אין לו את ההשכלה המשפטית שבה מתהדרים שופטיו, ולכן לא היתה לערבים שנפגעו כל בעייה לשכנע את הרשות השופטת, שפעולת חיילי צה"ל, זו שתוארה למעלה, לא היתה 'פעולה מלחמתית'. כך פסק 'שופט נאור' בבית המשפט המחוזי – וכך חרצו את הדין ממש לאחרונה, כמעט 12 שנים לאחר מעשה, בערכאה העליונה בערעור שהוגש על החלטתו של 'השופט הנאור'".

"אין ספק, שההחלטה כזאת, ... מבלי שאפילו שופט אחד יחלוק על חוסר הסבירות של התוצאה המשפטית שהוא נתן לה יד, בוודאי מחזקת את הרגשתם של רבים שבמדינת ישראל השתררה דיקטטורה מסוג מאוד מיוחד".

"זה פשוט לא ייאמן: יושבים תשעה שופטים ומחליטים, תוך בחינה מלומדת-לכאורה של האירועים, שנים רבות לאחר שאלה התרחשו, בעצם הימים האלה, של דם ואש ותמרות עשן, שאותה פעולה שעליה דובר לעיל לא היתה 'פעולה מלחמתית' הראויה לחסינות משפטית, אלא 'פעולה משטרתית' של השלטת סדר ...".

"קשה להאמין, אבל זו, כנראה, האמת הפשוטה: בית המשפט העליון של המדינה היהודית עושה בחוקיה ובאורחותיה כבתוך שלו, ורשויות השלטון האחרות, בגלל רפיסותן, אינן נוקפות אצבע ... בגלל שבבית המחוקקים יושבת חבורה של אימפוטנטים, ובמשרד המשפטים, ממעוזי 'מחנה השלום' הבלתי שפוי, אף פעם לא היו מעוניינים להצטייר כ"בלתי הומניים". ... תמיד נשמעת הזעקה מקרב ה'חוגים הנאורים' שיש בחקיקה המוצעת משום עקיפת 'חוקי בג"צ', הלוא הם אותם פירות שצומחים בגנו של השופט אהרן ברק; לא בבית המחוקקים, מקום גידולם הטיבעי, אלא 'בבית אמות המשפט הנאור'".

"... נפרצו כל הגבולות ובית המשפט העליון קבע, יותר מפעם אחת, שסעיף ... מאפשר לו, למעשה ... לעשות, בפועל, את כל מה שעולה על דעתו, על-פי השקפת עולמו, תוך ניצול חולשת הדעת של הציבור היהודי המסומם בידי שרלטני ... ".
 
"היתה זו עוד עדות לכך שבבית המשפט העליון מתייחסים אל מדינת ישראל כאל אוטונומיה פרטית של שופטיו הרשאים לנהוג בה, לדעתם, ללא כל הגבלה חוקית. רק אמות המידה האישיות של שופטיו הם אלה שמיושמים. הם אלה שקובעים ... ומה הם הקריטריונים שצריך ליישם בכל עת שבה מעלים בפניו נציגיה של "קואליציית השלום" סוגיות ערכיות ...".

"לשיא, או לשפל, תלוי בעמדת המתבונן, הגיע השופט אהרן ברק, בעיצומו של "תהליך השלום" הבייליני, כאשר קבע ...".

"החלטה כזאת, ודומות לה ... העבירו, בפועל, את 'השלטון' לידי מעין-אוליגרכיה משפטית המשכפלת את עצמה, הן באמצעות הוועדה למינוי שופטים והן על-ידי שליטתה בפרקליטות המדינה, ביועץ המשפטי לממשלה, ובוועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת. יכול להיות שחבריה של קבוצה שלטונית זו הם חכמים באורח יוצא דופן, אבל עדיין מדובר בהשתלטות לא חוקית - לא פחות מזה - על מוקדי הכוח במדינה דמוקרטית".

"צריך לשים לכך סוף ...".

"התפקיד של השופטים הוא לפרש חוקים קיימים, ולא לקבוע נורמות על-פי השקפת עולם הנגזרת מעולם של ערכים המקובלים על רובד מאוד מסוים, שולי למדי, יוסי שרידי במלוא אווילותו, בחברה הישראלית".

"למעשה, רק במדינת ישראל מעורבת מערכת המשפט במינוי יורשיה, דבר שהופך אותה, ללא ספק, למעין אוליגרכיה כוחנית; מן הסוג שרוצה לשלוט לעולמי עד במוקדי הכוח של כל המערכות הממלכתיות, ולהציב בראש הפירמידה את ערכיה שלה, שלא תמיד, ובעצם רק לעתים רחוקות, תואמות את אלה של הרוב הדומם".

"דומה שההחלטה השרירותית, במידה רבה, של שלושת שופטי בית המשפט העליון בעניינו של אהוד יתום היא בדיוק אותה טיפת מים מיותרת שתגרום לחבית המים לעלות על גדותיה
".

"מערכת המשפט ספגה ביקורת רבה, שחלקה היה בוודאי מוצדק, בשנים האחרונות. לחלק ממנה אחראי, מן הסתם, בית המשפט העליון, שעשה בוואקום השלטוני-מערכתי הקיים מזה שנים רבות במדינה שלנו, בגלל הווירוס הפוסט-ציוני המכרסם בנו ללא רחם, כמעט כבתוך שלו. לאחרונה חלה אמנם רגרסיה מסויימת – בגלל לחץ ציבורי לגמרי לא מתון – אבל עדיין ניתן לומר שהפוליטיזציה פוגעת לא מעט ביוקרתו של המוסד הזה שהוא, עדיין, מן הגורמים האיתנים ביותר בחיינו".

"אבל השאלה הזאת איננה עומדת כרגע על הפרק. אם יהיה, או לא יהיה, משפט חוזר לאריה דרעי, זו כבר שאלה פוליטית. אהרן ברק יכריע בעניין זה לא רק על-פי פרמטרים משפטיים. לפחות בכך אין לי ספק. בהיותו נמנה על אותה אליטה המנסה עתה בכל כוחה לאחוז בקרנות המזבח, לפני שרוח עזה תטלטל אותה, ביחד עם כל אלה שהובילו אותנו אל עברי פי אסון, מאז שתרמית אוסלו באה לאוויר העולם, הוא נאבק עתה על בלעדיות שלטונו".

 

חיים משגב על לשכת עורכי הדין ועל ראש הלשכה:

"הנפש פשוט קצה במה שמעולל שלמה כהן ללשכת עורכי הדין. השיג והשיח שמתקיים במוסדותיה, אם בכלל אפשר לקרוא לזה כך, מלא בגידופים, בניבולי הפה ובקריאות גנאי".

"לשכת עורכי הדין אינה מקיימת אפילו מיקצת מן הפונקציות שלשמן היא הוקמה".

"אסור להפקיר שוב את המוסד החשוב הזה, לשכת עורכי הדין, בידי שלמה כהן, איש מדנים להרע. ... אם שלמה כהן יחזור להיות איש פרטי, ומוסדותיה של לשכת עורכי הדין ישובו להתנהל כבימיהם של פרופ' דוד ליבאי ושל ד"ר אמנון גולדנברג. אנשים נעימי הליכות, שראו רק את טובת עורכי הדין לנגד עיניהם ולא ביקשו כל העת ליתן דרור לגחמותיהם".

"שימשתי במשך שנים לא מעטות במוסדות המרכזיים של לשכת עורכי הדין, וראיתי שם את הריב והמדון, שמעתי את ניבולי הפה וצפיתי בפרנסי ציבור עורכי הדין אוחזים זה בגרונו של רעהו. שלמה כהן היה אחד מהם - ורוחו הרעה ריחפה תמיד מעל".

"צריך לשים קץ להתכתשויות הבלתי פוסקות המתנהלות במוסדות לשכת עורכי הדין – או להפוך אותה למוסד וולונטרי".

"לשכת עורכי הדין איננה יכולה להמשיך לדשדש במי אפסיים".

 

חיים משגב על פרקליטות המדינה:

"שנים רבות מדי היו האורוות של פרקליטות המדינה מזוהמות בגללים מעלים צחנה לא נעימה. עתה היא השעה לעשות את מה שצריך לעשות. מדינות לא פחות מתוקנות ממדינת ישראל ידעו להילחם בפוליטיזציה של מערכת אכיפת החוק. האמון של הציבור הוא כל מה שיש למערכות האלה. ללא אמון זה – אין בכלל להעלות על הדעת אפשרות של תיפקוד ראוי".

"יותר מדי אנשים חשובים שם, ובמקומות אחרים, היו מעורבים בסירחון הגדול הזה".

"אצה שם הדרך ורוח תזזית, אם לא לומר דברים קשים יותר, פגעה בבכיריה ו'דפקה להם את הראש'".

"הכוחנות והברוטליות הפכו שם לנורמה כמעט קבועה. עדנה ארבל משווקת את עמדותיה תחת כל עץ רענן – והכלימה והבושה היו כלא היו".

"צריך לשים קץ להשתוללות של החבורה הזאת".

"הכשרת השרץ הפכה כמעט לנורמה מקובלת במשרדים השוכנים במזרח-ירושלים".

"הניפנוף בדגל שעליו חרוטות המילים שילטון החוק, הפך זה מכבר לפארסה אחת גדולה".

"לזרוק לכל הרוחות את כל מי שטובל ושרצים בידיו".

"המניפולציות מבית היוצר של פרקליטות המדינה יוצרות רק אנטגוניזם וסלידה מכל אלה שרוממות שלטון החוק בפיהם ומעשיהם מדיפים ריח של ביבים".

על כתבי האישום נגד השרים יעקב נאמן ורפאל איתן: "שני כתבי אישום מוזרים, מושחתים מעצם טיבם, שפוברקו בידי יועץ משפטי לממשלה עקום מחשבה. ... אישומים מעוותים, מסריחים, כמו תבשיל שהוכן מפירות באושים; מאלה שגדלו בגינה של 'המחלקה היהודית' הידועה לשימצה".

"... לא מעטים היו רואים בדרך ההתבטאות של חלק מן הנוכחים בלשכת היועץ המשפטי לממשלה קווי דמיון למה שנאמר ב'כינוסים' של ראשי ה'פשע המאורגן'".

"פשוט מזעזע להיווכח בכל פעם מחדש, עד כמה התדרדרה מערכת המשפט על כל גרורותיה".

"... החיפושים המתוקשרים וחשדות השווא המצוצות מן האצבע, ... משהו בסיסי רקוב ב'ממלכה' הזאת".

"יש, כמובן, דרכים רבות לטפל בשחיתות הפוליטית שהתגלתה בפרקליטות המדינה ...  הרי צריך להיות תמים גמור, כדי להניח שרק בדרך מקרה הגיעה חקירה מן הסוג הזה לידיה של מי שהכל ידעו את השקפותיה הפוליטיות ...".

"למעשה, רבים בפרקליטות המדינה, ובכללם פרקליטת המדינה דאז, נטלו חלק בקומבינה שנרקמה, שמכוחה נשלח אבישי רביב להדיח יהודים לבצע עבירות פליליות ולבצע בעצמו מעשים נפשעים, כלפי ערבים וכלפי יהודים, מן הסוג הכי מלוכלך שקיים בלקסיקון הרשע של אירגונים חשאיים, מעשים שבכל מדינה דמוקרטית היו גורמים לאמות הסיפים לקרוס על כל מי שהיה מעורב בפעולות כאלה".

"בפרקליטות הרי יודעים כיצד מרסנים שרי משפטים שמבקשים לשנות דברים".

"האם אין בשילוב הידיים הלא קדוש בין כמה עיתונאים שמציגים חזות של מי שהצדק העילאי משמש נר לרגליהם, בעוד שהסיאוב והמיאוס הם בעצם לחם חוקם, לבין קציני משטרה ופרקליטים בכירים, משום פגיעה אמיתית במרקם הדמוקרטי של מדינת ישראל?".

 

חיים משגב על ביהמ"ש העליון והציבור:

"דבר אחד בכל זאת ראוי שייאמר כבר עתה: כל נושא מישרה, שלטונית או שיפוטית, צריך לעמוד, מעת לעת, בפני ביקורת ציבורית. שום חסינות איננה ראויה בעניין זה. ל"פרות קדושות" אין עוד מקום בחייה של מדינה מתוקנת. גם בית המשפט העליון של מדינת ישראל ראוי לו שיזכור את הדברים. אומנם, עדיין, הפניה צריכה להיעשות אל הערכאה הזאת, בשיבתה כבית דין גבוה לצדק, גם כאשר שופטי בית המשפט העליון הם אלה שצריכים לעמוד למבחן הנאותות הציבורית. אולם שוב אין אלה, השופטים הנכבדים, נוהגים בפונים אליהם, בעינייניהם-הם, באותה רמה של התנערות מזלזלת כבעבר".

"מדוע לא הבינו זאת השופטים, לדורותיהם, בעצמם? מדוע צריך היה הציבור לזעוק חמס עד אשר אלה שמופקדים על תקינותן של כל מערכות השלטון האחרות הבינו שהם חומסים, למעשה, מה שאיננו שייך להם?".

"את הגלולה הזאת כבר לא יכלו לבלוע בבית המשפט העליון – ויוסי גינוסר נזרק מכל המדריגות. אולם הסיאוב המשיך מאז אותם ימים – ואף גבר עד כדי מיאוס".

"מדוע שלא יתמנה לבית המשפט העליון עורך דין, מן השורה הראשונה, מאלה שגלימתם ספוגה בזיעתם של מאות ואלפי לקוחות בבתי מעצר ובבתי סוהר, מי ששמע במו אוזניו את בכיים של קרובי משפחה דואגים בגלל שאדם יקר לליבם נעצר על לא עוול בכפו, או נשלח למאסר, משום ששופט אטום שמונה לתפקידו חרף חוסר כישרונו הבולט התעלם ממה שהונח לפניו על דוכן השפיטה?".

"אהרן ברק, מטבע הדברים, מתנגד נחרצות לכל שינוי בדרך שבה נבחרים שופטיו של בית המשפט העליון, שינוי שעלול, כמובן, לשמוט את השליטה שיש לו כיום על כל מינוי ומינוי – והוא בוודאי מתנגד להקמתו של בית משפט לחוקה ולהשארתו בראש בית משפט שיעסוק בעניינים משפטיים נטו.

 

חיים משגב על משפטו של אבישי רביב, בבית משפט השלום, בהרכב שלושה שופטים:

ברור שאנשי השב"כ שהופיעו במשפט בוודאי חיפשו לגמד בכל דרך את היקף הידיעות שהיו להם-עצמם אודות יגאל עמיר. ... אולם למרבה ההפתעה, ואולי לא, בימ"ש השלום "קנה" את הסחורה העבישה הזאת.

בסופו של דבר כל שלושת השופטים החליטו, באורח תמוה למדי, לזכות את אבישי רביב מן האשמה שיוחסה לו.

קראתי וחזרתי וקראתי את הדברים - ופשוט לא האמנתי למיקרא הדברים. כיצד יכול היה בית המשפט שלא לראות את מה שכל קורא בר-לבב היה מבין ...

הכרעת הדין עשתה חסד של ממש גם עם הפרקליטות וגם וגם עם השב"כ. ...  מי שקורא את הראיות כולן ... מבין שהמשחק היה "מכור" מראש.

 ... שהרי הרשעתו של אבישי רביב, וזה היה ברור, כנראה, גם לשופטים, הייתה פותחת 'תיבת פנדורה' שהנחשים שהיו יוצאים ממנה היו, ללא ספק, מסכנים ברעליהם הרבה מאוד אנשים חשובים; וכאשר הסכנה היא כה ברורה ומוחשית 'הצמרת' יודעת לצופף שורות – ושאף אחד לא ינסה לספר לנו שהשופטים אינם חלק מן 'המעגל' הזה.

... הכרעת דין מאוד מוזרה. ... כל מי שעיניים בראשו יכול להבין שהמימסד כולו, ובמיוחד שירותי הביטחון הכללי, עשה את כל מה שרק אפשר - ולמעשה הרבה מעבר למה שמותר בחברה חופשית - כדי לטהר את השרץ ... ולמכור לו סחורה רקובה, מעלה צחנה ...

... לעתים קרובות נאלצו בפרקליטות המדינה להכריע בעד "סגירת התיקים" מחשש שהזוהמה תתגלה ...

נוכח פסק הדין המזכה ... מצאתי שמשהו לא אמיתי, הזוי, מטורף לגמרי, אירע במקומותינו.

האם באמת לא הבינו השופטים שחוקרי השב"כ ... חיפשו כל דרך כדי לשבש את תוצאות המשפט ...?

בושה וחרפה. מערכת טוטאליטארית, רקובה, מנסה, לשווא, לחפות על מה שקרה אז – כדי שלא תישאלה שאלות היום בנושאים הכרוכים באכיפת חוק סלקטיבית.

 

חיים משגב על אנשים בימין ובשמאל הפוליטי עליהם הוא חולק:

"... אולי בכל זאת יוכלו לומר לי אהוד אולמרט או אריאל שרון, לדוגמא, מדוע המשתה לכבודם של כל אלה שהובילו את העם היהודי אל הגדול באסונותיו, מאז שהוקמה הישות הציונית-היהודית העצמאית, אינו בבחינת שיתוף פעולה עם כל אלה שרוצים בהכחדתה של המדינה היהודית? במה שונה התנהגותם מזו של אלה ששיתפו פעולה בזמנו, במחוזות אחרים ובתקופות שונות, עם אויביו של העם היהודי?".

"מי שלא מבין את זה (את משנתו הפוליטית של משגב, כמובן) – הוא פשוט מטומטם".

"אנשי 'המחנה' העלוב הזה, ששם לעצמו בראש התורן את נס משיחיות השקר".

"... להוציא את כל האלמנטים הסרטניים האלה אל מחוץ לגדר. גם את אלה ... שהמלשינות הפכה אצלם לדרך חיים, ... וגם את אלה הנוהים אחר דברי הבלע והכזב של ... על גרורותיו הסרטניות".

"ממשלת רבין-פרס-ביילין-שריד מכרה שקרים וכזבים, ביודעין וללא בושה".

"כתוצאה ממעשיהם הנפשעים של אלה שעמדו בראש מדינת ישראל באותה תקופה אפילה".

"הם עדיין נוהגים בארוגנטיות ובהתעלמות מן המציאות שבה הם לא רוצים להכיר".

"הכל כשר בעיניהם כדי להלום בכל מי שמנסה לעמוד בדרכם. אמצעי התקשורת עומדים לרשותם כמעט ללא הגבלה, ולכן הבוז אל האחר, אל מי שלא חושב כמותם, מעביר אותם על דעתם. כאז, לפני קום המדינה היהודית, כן עתה, יש בהם רק להט אחד: לאבד ולהשמיד ולהרוס את כל מה שנבנה כאן בעמל ובדם ובייזע, ומכאן שיש רק דרך אחת לנהוג בהם; להקיא אותם מקירבנו. לתמיד. הם אינם רבים. אולי, כמה מאות. אולי מספר אלפים".

"כך נוהגים בגרורות סרטניות".

"מה שפוגע בתדמיתה של המדינה היהודית יותר מכל הם אנשים מסוגו של אברהם בורג, שהתייצבותם לימינו של יאסר ערפאת בעת הזאת דומה יותר, למרבה הצער, להתגייסותם של "ראשי הקהילה" לעזרת הצוררים הנאצים".

 

חיים משגב על התנגדותם של גורמים פוליטיים למינויו של צחי הנגבי כשר המשפטים:

"מינויו של צחי הנגבי העלה, כידוע, את מפלס הצדקנות של המחנה הבולשביקי לגבהים חדשים. ... טוהר המידות של אחרים תמיד היה יקר לליבם. כך הם טבלו ושרץ בידיהם ...

"רוע הלב והטינה לכל מי שאינו חושב כמותם היו תמיד למשל ולשנינה אצל החברים ב'מחנה השמאל' הישראלי. אין לאנשיו שום רתיעה מפני כל מעשה נבלה שהוא. ... דברי הימים מלאים במעשיהם הנפשעים ... הם גם אלה שמפיצים דברי כזב בעצם הימים האלה ...

"חשוב לזכור את כל זאת כשמתבוננים בפרצופים המיוסרים של אלה התובעים עתה לפסול את בחירתו של צחי הנגבי. הם בכלל לא תמימים. מי שניצב מאחוריהם לא מבקש לעשות משפט".

 

חיים משגב על העיתונות:

הדיאלקטיקה השיקרית שוב עובדת שעות נוספות. במערכות העיתונים שוב טורחים להסתיר את האמת מן הציבור. ... וכולנו ביחד שוב מתחילים להשתכשך במדמנת השקר.

 

חיים משגב על נשיא המדינה, ב"עוון" השתתפותו בחגיגת יום ההולדה ה-80 לשמעון פרס, ועל ברכותיו לחתן השמחה:

לדבריו לא הייתה הרבה משמעות; רק לעובדה שהוא הסכים להתבזות בפומבי רק כדי שאנשי 'המחנה' המאוס הזה שדעתם עליו כה חשובה לו ימחאו לו כף בנימוס. ייתכן שבעתיד הוא יספר לנכדיו שגם בקרב הבולשביקים, שותפיהם של טרוריסטים מתועבים, קיבלו אותו, את הנער ממעברת קסטינה, אבל את הביזיון שבהתנהגותו לא ישכחו לו רבים לעולם.

 

חיים משגב: דגימות-אקראי מקולקציית הביטויים ו"פניני" הסגנון:

"נאלח";

"עזות מצח וארוגנטיות חצופה";

"לא שפויים";

"צביעות";

"אופוריה מטורפת";

"קירותיהם מרוחים בצואה";

"חסידים שוטים";

"התרפסות";

"ליקוק";

"אין להם בושה";

"בכחש ובתרמית";

"פארסה מטופשת";

"בדמגוגיה אין להם ... ";

"תרבות השקר וההונאה העצמית היו תמיד חלק מן ההווייה התרבותית שלהם";

"דברי הביבים שיוצאים מפיו לא נגמרים אף פעם";

"לאנשי 'המחנה' העלוב הזה, ששם לעצמו בראש התורן את נס משיחיות השקר";

"ירידה אל תחתיות הזוהמה הפוליטית";

"להוציא את כל האלמנטים הסרטניים האלה אל מחוץ לגדר";

"המלשינות הפכה אצלם לדרך חיים";

"הנוהים אחר דברי הבלע והכזב";

"גרורותיו הסרטניות";

"במרתפי הסחי והמדמנה";

"בדרכים שונות, שכל אחת מבחילה יותר מרעותה";

"פנתיאון הטיפשות והסיכלות שלא היו עוד כמותם";

"מבישים";

"פירות באושים";

"אנשי השקר והמירמה";

"מעורבים בסירחון הגדול הזה";

"תקופה אפילה";

"מאוס";

"מחזוריות מטורפת";

"בוגדנות, מלשינות, התרפסות, שקרים, זיופים";

"מצייץ ומקרקר";

"בלתי נסבל בעליל";

"זחיחות נלעגת";

"נימוסים והליכות ויושר ציבורי אינם חלק מאורח חייו";

"להתפלץ מן הטימטום הזה";

"קוצר הסבלנות שלהם פשוט משבש עליהם את הדעת";

"היועץ המשפטי לממשלה דאז, מיכאל בן-יאיר, עוד דמות מעוררת רחמים";

"האנשים המופרעים האלה";

"חוצפתם אינה יודעת גבולות";

"אין להם שום עכבות";

"הראדיקליזם שלהם אף פעם לא מפסיק לשלוח גרורות";

"הם תמיד מוכנים לבגוד ולהסגיר, להלשין ולרגל, ולעשות כל מעשה תועבה כדי להצדיק את "'קיומם הניהיליסטי'";

"חרטה איננה מילה שהלקסיקון שלהם מכיר";

"צודק רק מי שחושב כמותם. כל האחרים – מוקצים";

"אסור לתת להם להרעיל את הבארות";

"לחשוף את פרצופם האמיתי";

"הזחילה בביבים היתה תמיד עדיפה בעיניהם";

"להיזהר מהם כמו מן המים העכורים הזורמים מברזינו – ואולי אפילו יותר. חומרי חיטוי רגילים, כנראה, לא יועילו, ולכן צריך פשוט להצביע עליהם - ולגלות את קלונם ברבים";

"שופט אטום שמונה לתפקידו חרף חוסר כישרונו הבולט התעלם ממה שהונח לפניו על דוכן השפיטה";

"המערכת המסובכת הזאת ... להבין עד כמה היא מסואבת וצריכה ריענון";

"מהלך לילי מכוער";

"צריך להיות לא פחות ממטומטם גמור כדי לאכול את 'ההסבר'".

 

 

להתחלה: חיים משגב, תלונה רשמית למוסדות לשכת עורכי הדין, ואחרים

אתה כאן: מי אתה, חיים משגב?

להמשך:   חיים משגב, כל "כתביו", חלק א'

חיים משגב, כל "כתביו", חלק ב'

חיים משגב, כל "כתביו", חלק ג'

חיים משגב, כל "כתביו", חלק ד'

חיים משגב, כל "כתביו", חלק ה'

חיים משגב, כל "כתביו", חלק ו'

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חזור למעלה

כתבו אלינו  מפת האתר  דף השער


עורכי דין