|
פנייה נוספת אל הממשלה: עשי מה שאת מבינה שצריך לעשות, אבל אל תסתתרי מאחורי סינורו של נשיא
המדינה! יופסק
מצעד האיוולת: לקראת
שחרור נוסף של אסירים במסגרת ההסכמים עם הרשות הפלשתינית ערב שחרור-המחבלים הקודם, במסגרת עיסקת-טננבוים, פירסמתי את המאמר הזה: ובהמשך גם כתבתי, עם קישור אל המאמר, אל
נשיא המדינה, ואל מ"מ שר המשפטים, היא השרה דהיום,
ציפי לבני. מלשכת נשיא המדינה קיבלתי תגובה שהנושא
ייבדק, ואילו לשכת השרה – כרגיל בלשכה זו – מילאה פיה מים, ועד היום לא בלעה אותם, ולא פלטה אותם. כעת, לקראת השחרור ההמוני הקרוב, חזרתי
עם הנושא, אל ראש הממשלה, אל שרת המשפטים ואל יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט
של הכנסת. נראה מה ייצא מזה. מן הראוי לציין כי חילוקי-הדיעות בין נשיא המדינה לבין ראש הממשלה (וממילא עם הממשלה עצמה)
החריפו עוד יותר, גם אחרי המכתב האחרון. ראו כאן: http://www.a7.org/news.php?id=103140 איך שראש הממשלה מבטיח לאבו-מאזן לשחרר גם
אסירים עם דם על הידיים, ואילו נשיא המדינה אומר לו "פוס". אז מי שרוצה אצלנו משטר נשיאותי, כמו בארה"ב
– שיגיד, ומי שרוצה את משה קצב כנשיא המדינה במשטר כזה – גם זה אפשרי, אבל שיביא
בחשבון גם את האפשרות שקצב בתפקיד הזה, עם האחריות הזאת, עשוי גם הוא לשחרר אסירים
עם דם על הידיים, ולמצוא מולו את אריאל שרון כמנהיג-מורדים אשר ממרר לו את החיים
בגלל השחרור הזה ממש. הנה שני המכתבים: משעול גיל -1ג', כפר סבא 44281 טל' 09-7424838, נייד 050-7520000 פקס 09-7424873 כפר סבא, 7.2.2005 דחוף!!! לכבוד מר אריאל שרון ראש הממשלה ירושלים הגב' ציפי לבני שרת המשפטים ירושלים חה"כ מיכאל איתן יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט הכנסת ירושלים נכבדי, הנדון: שחרור מחבלים – בבקשה, אבל איך? מצורף
העתק מכתבי הקודם אל שרת המשפטים ואל נשיא המדינה, ערב "עיסקת טננבאום". הפעם,
מטעמים שיובהרו להלן, אני לא פונה שוב אל הנשיא, אבל אני מבקש לראות את פנייתי
אליכם כפנייה
אל הממשלה כולה, וזה כהקדמה לבג"ץ, אם יהיה צורך – ואני מקווה שלא. אני
לא מבקש
כאן שום דבר לעצמי, ולכן אני מתחנן לפניכם – קראו בעיון את
הדברים האלה, כולל את מכתבי הקודם ואת המאמר שנתתי בו, ואל תתנו לדברים להעלות
אבק על שולחנותיהם של מי מעוזריכם. אני
מוסיף את ההערה הזאת, כי ממשרד המשפטים לא קיבלתי כל תגובה לפנייתי הקודמת,
ואם זכרוני אינו מטעה אותי - לא הייתה זו הפעם הראשונה שאני פניתי אל שר המשפטים
בעניין זה. זה
מאמרי, אותו קישרתי גם למכתבי הקודם: http://www.quimka.com/legals/pardon.htm כאשר
כתבתי את מכתבי הקודם, ואת המאמר, התייחסתי אל האפשרות שנשיא המדינה יסרב לתת את
החנינה כאל המשך של
הבדיחה השחוקה בעניין מצעד יום העצמאות, אבל מסתבר שהמציאות עולה על כל דמיון, והנה זה בא: http://www.nfc.co.il/archive/001-D-63504-00.html?tag=13-36-24 ונשיא
המדינה אכן "מפגין שרירים". והעובדה שלא הייתה כל התייחסות למכתבי הקודם עשויה להביא
אותנו למצב של "לא לבלוע ולא להקיא". עם
כל הכבוד לנשיא המדינה, תפקידו הוא לטפל בחנינות "פרסונאליות",
ולא בחנינות מטעמי מדיניות כללית – כי החנינה ה"מדנית" הינה עניין ביצועי,
ולא עניין של מחוות-חסד, כמקובל לגבי החנינה הפרסונאלית. ואם
מדובר בשחרורם (מטעמי צפיפות וכו') של 5,000 אסירים
(למשל) – האם נשיא המדינה יצטרך להשקיע מזמנו כדי לבדוק את כל 5,000 התיקים, או
שישים עצמו כ"חותמת גומי" על החלטה שקיבלה הרשות המבצעת? לי נראה ששתי האפשרויות הן
גרועות, משהו כמו נבלה וטריפה. עירובו
של הנשיא בשחרור אסירים כחלק מהתהליך המדיני מעניק לו את היכולת לטרפד מהלכים
מדיניים, ולמעשה מעניק לו מעמד של ממשלת-על - דבר שלא יעלה על הדעת במשטר
הקונסטיטוציוני שלנו. אני
חוזר ומצהיר כי אין לי כל כוונה להביע עמדה בשאלה אם לשחרר אסירים, כמה ואת מי,
אם בכלל, אבל על
הממשלה לעשות את מה שהיא מבינה – גם אם יש בכך סיכון שחלק מהציבור לא יאהב את זה
– ולא להסתתר מאחורי סינורו של נשיא המדינה. בכבוד רב, שמחה ניר, עו"ד העתקים:
שרים (ככל שיש לי כתובות המייל שלהם), חברי הכנסת, עובדי משרד המשפטים ואח' ----- Original Message ----- From: שמחה To: נשיא
המדינה ; שר המשפטים Sent: Subject: שחרור מחבלים - כיצד? שמחה ניר, עו"ד משעול גיל -1ג',
כפר סבא 44281 טל' 09-7424838, נייד 050-7520000 פקס 09-7424873 כפר סבא, 26.12.04 דחוף!!! לכבוד מר משה קצב נשיא המדינה ירושלים הגב' ציפי לבני מ"מ שר
המשפטים ירושלים הנדון: שחרור מחבלים -
בבקשה, אבל איך? שמעתי בחדשות כי מחר
עומדים לשחרר מחבלים. אין לי
כל כוונה לנקוט עמדה בעד או נגד השחרור הזה. יחד עם זאת השאלה היא איך לבצע את זה:
ע"י חנינה "נשיאותית", או ע"י פעולה שלטונית אחרת? את מאמרי בעניין זה תוכלו,
כאמור, למצוא כאן: http://www.quimka.com/legals/pardon.htm ואני מתחנן לפניכם: קיראו את זה
לפני השחרור, לא אחריו. בכבוד רב, שמחה ניר,
עו"ד |