בבחירות
לכנסת השש עשרה
אתר זה אינו אתר פוליטי.
הדיעות הפוליטיות היחידות המוצאות
את ביטויין באתר הזה הן דיעות פרטיות של המתארחים במדור קימקא מארח.
גם לקראת הבחירות לכנסת השש עשרה, הממשמשות
ובאות עלינו, לא ינקוט האתר הזה כל עמדה.
יחד עם זאת, גם לנו וגם לכם ישנם
מאוויים ממאוויים שונים, אשר מימושם מצריך חקיקה, והמחוקק הוא הכנסת.
ועמדת הכנסת נקבעת ע"י
המפלגות המבקשות את קולותינו.
בפינה הזאת אנחנו נציג שאלות
משאלות שונות, ונפנה אותן אל המפלגות המתמודדות, על מנת שאלה תצגנה את עמדותיהן
בפנינו.
אנחנו משתדל להציג שאלה נוספת כל
יום.
אנחנו מניחים שהתשובות האלה תשפענה
על הצבעתכם, לפחות במקרים הגבוליים.
אתם, הקוראים,
מוזמנים להציע לנו שאלות נוספות.
השאלה הראשונה:
לאחרונה
הועלתה האגרה על עתירה לבג"ץ מסכום של 500 ש"ח לסכום של 1625
ש"ח, דהיינו פי 3 ויותר.
בניגוד
לעבר הרחוק, אז כל הארץ נזעקה כאשר העלו את האגרה מסך של 25 ל"י לסך של 001 ל"י, וההעלאה בוטלה באיבה, הפעם הנושא
עבר בשתיקה.
האגרה
הזאת מקשה על הציבור הרחב את הפנייה לבג"ץ, בעוד שלעשירים, או לחברות
המסחריות, זה "כסף קטן", מה גם שחלקו הגדול מוחזר למשלם ע"י האח
הגדול, כהוצאה מוכרת, פטורה ממס.
קושי נוסף
הוא בהוצאות המשפט המוטלות על האזרח המפסיד בבג"ץ, דבר אשר מהווה לחץ מתמיד
על העותרים "למשוך" את עתירותיהם.
המצב הזה משחק לידי השלטונות, ולידיהם של בעלי השררה,
והופכת את הבג"ץ למקום בו הסיכוי להשיג צדק הוא רק לעשירים.
שאלותינו
הן:
א. מה עמדתכם
לגבי החזרת האגרה לקדמותה?
ב. מה
עמדתכם לגבי ביטולה כליל של האגרה על עתירות לבג"ץ?
ג.
מה עמדתכם לגבי ביטול
האפשרות לחייב את העותר בהוצאות, גם אם הוא אינו זוכה בעתירתו?
השאלה השנייה:
בתי המשפט לתעבורה מסרבים לקבל כפירות בכתב.
המצב הזה משחק לידי התביעה, ומאפשר לה להגיש אישום בלי
ראיות, ולהתחיל לחפש את הראיות רק אחרי ה"הקראה".
המצב הזה משחק לידי התביעה ולידי השופט, כי כאשר הנאשם
שומע את ה"נדחה להוכחות" הוא לרוב חוזר בו מהכפירה ("כבוד השופט,
אני לא יכול להפסיד עוד יום עבודה, מודה אני לפניך"), וכך השופט והתובע חוסכים
מעצמם עוד תיק.
אבל גם אם הנאשם אינו "מתקפל", המחיר שהוא
צריך לשלם בעד הזכות לכפור באשמה, דהיינו לראות את התביעה מוכיחה את אשמתו,
ומרוויחה את לחמה ביושר, מחיר של יום עבודה (ואם הוא שוכר סניגור, גם יום עבודתו
של זה) הינו מחיר גבוה, לטעמנו.
המצב הזה מתיש את הנאשמים, ופוגע בעשיית הצדק.
המצב הזה משחק לידי התביעה, ומאפשר לה להגיש אישום בלי
ראיות, ולהתחיל לחפש את הראיות רק אחרי ה"הקראה".
שאלתנו
היא:
השאלה השלישית:
בתחילת שנות התשעים נקבע בחוק כי ערעורי תעבורה בבית
המשפט המחוזי יישמעו בפני הרכב של דן יחיד, במקום בפני הרכב של שלושה שופטים.
הדבר הביא להורדתה פלאים של רמת הדיון בערעורי התעבורה, וזה
השליך גם כלפי מטה (על בתי המשפט לתעבורה, אשר הפיקוח עליהם פחת) וגם כלפי מעלה
(על בית המשפט העליון, אשר בגלל קפיצת היד המוצהרת שלו במתן רשות ערעור נאלץ
"לאשר" את ירידת הרמה הזאת).
שאלתנו
היא: מה עמדתכם בעניין החזרת הדיון בערעורי תעבורה להרכב של שלושה שופטים?
השאלה הרביעית:
יותר ויותר שומעים אנו טענות על הכח הרב שצוברת מערכת
המשפט, ועל ההשלכות הידועות בעניין הכח המוחלט, המשחית באופן מוחלט, אשר, מטבע
הדברים, אינן יכולות לפסוח גם על מערכת המשפט.
אחת הסיבות לדבר נובעת מכך שהשופט מתמנה לכל החיים (עד
גיל 07), ועל כן אין הוא מפחד משום דבר.
שאלתנו
היא: מה עמדתכם בעניין מינויים של השופטים לתקופה מוגבלת (נניח שבע שנים), ומי
שרוצה לחזור למערכת, במיוחד אם הוא רוצה להתקדם, יצטרך לעבור תקופת צינון משמעותית
(נניח חמש שנים), ולהציג את מועמדותו מחדש, לפי התנאים והדרישות שיהיו אז, ומול
המועמדים האחרים שיהיו אז?
השאלה החמישית:
סיבה נוספת לניצולו לרעה של הכוח השיפוטי היא החסינות
שיש לשופטים מפני כל תביעה, אזרחית או פלילית, ושופט לעולם לא יידרש לשלם מכיסו
עלך הנזקים שהוא גורם לבריות – בין בזדון, בין בשוגג.
שאלתנו
היא: מה עמדתכם בעניין ביטול, או לפחות צמצום, החסינויות של השופטים?
2003 ,תסנכל תוריחב