שבתאי עזריאל, מהנדס תעשייה וניהול

ניהול מאבקים ציבוריים - לובי פוליטי - קשרי ממשל - דוברות וקשרי עיתונות - בדיקות כלכליות

קרן היסוד 11/16, גבעת שמואל 54051, טל. 03-5328272  azriel@inter.net.il

 

 

 

26 מאי, 2002

לכבוד,

העיתונאי מתי גולן, גלובס

 

לפזר את הבג"ץ

איך כתבת מתי?: "המצב היום הוא שאין לאף אחד סיבה לחשוש או לחשוד שמי משופטי המערכת המשפטית, נגוע במעשים לא ישרים או בלתי הגונים. אדרבא, המערכת המשפטית בישראל, גם באופן יחסי למערכות אחרות, וגם באופן אבסולוטי, היא מערכת נקייה, כל עוד, כמובן, לא הוכח אחרת - ונקווה, מאוד נקווה, שלא יוכח."

ובכן... אולי איננו חיים באותה מדינה. המערכת המשפטית היא לא נקייה, לא ישרה ולא הגונה. הבעייה היא שהמשחק המכור מתחיל בבג"ץ. לשופטיו אין כבוד לאדם, לחרותו ולקניינו והוא תומך ממש במערכות מושחתות. לא צריך שיניים למבקר. צריך להפיץ את שופטי הבג"ץ.

תגובה על "מה שווה זכות הערעור", מתי גולן, גלובס, 16.5.02

מאת שבתאי עזריאל, יו"ר עמותת נמר נפגעי מס רכוש

 

חשין ניסה להוליך אותך באף

ראובן נכנס לתחנת המשטרה להלין כנגד שמעון. כשמתברר למפקד התחנה ששמעון הוא חברו הקרוב, הוא כולא את ראובן, מפליא בו את מכותיו, מרעיבו ומשסה בו עצורים נוספים. אם תקרא ל"תלונה" "עתירה" ולמפקד התחנה "חשין", תבין על מה אני מדבר. חשין לא לבד ויש בכל דיון לפחות שלושה שופטים, שמפאת שמירה על כבוד בית המשפט, אינם מפריעים ואף מסייעים. גם אחרים עושים זאת, רק באופן יותר מנומס. לאחר מספר ימים, כשמפקד התחנה משוכנע שראובן הפנים את הלקח, הוא אומר לו שבדק את התלונה, שאין בה ממש ושעליו להימנע מלהטרידו להבא. הוא גם לא ממתין לתשובה, אלא עוד הודף את ראובן ומגלגלו מכל המדרגות החוצה מתחנת המשטרה. אין ספק שמפקד התחנה לא לקח שוחד. מסתבר כי לדעת חשין וגם לדעת אחרים, רק מי שלוקח שוחד במודע הוא מושחת. לדעתי לא.

נחזור לרגע לרשימתך... לשבחך ייאמר ש"תפסת את עצמך" וכתבת "מערכת המשפט נגועה בתופעות שאינן מוסיפות בריאות לעניין אכיפת החוק. ישנם מקרים לא מעטים, ומכל מקום רבים מדי, של פסקי דין שהם תמוהים ביותר, אם להשתמש בלשון המעטה." מאידך, הוספת ואמרת "אי-אפשר להתעלם מכך שיש פסקי דין מופרכים על פניהם. אם הסיבה אינה חוסר יושר - וכאמור אין סיבה לחשוד שהם כאלה"

יש לי אליך כבוד כעיתונאי ואני מאמין שאתה מאמין במה שאתה כותב. אני מאמין שדיעותיך על כנות המערכת, נובעות מחוסר ידיעת המציאות. כמו כן, אתה מדבר על "אמינות" של מערכת. מושגים כמו אמינות ואבטחת איכות שייכים לתחום העיסוק שלי כמהנדס תעשייה וניהול ואני מבקש לחלוק עליך בכמה וכמה נקודות.

ראשית, מיהם "שופטי המערכת המשפטית"? רק "שופטים" כהגדרתם בחוק או גם דיינים וחברי ועדות ערר? העובדה היא שלוועדות ערר יש גם בחוק וגם בפסיקה מעמד כשל בית משפט לכל דבר ועניין. אתה ואני כאזרחים, לא אמורים לעשות אבחנה ביניהם ומבחינתנו כולם שופטים. עליך לדעת שבוועדות ערר (איני יודע בכמה מהן) נעשו (וכנראה עדיין נעשים) מעשי שחיתות ושוחד מבהילים בממדיהם בתמיכה ממשית ביותר מצד המדינה, משרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה ובית המשפט העליון (אתה קולט??!). אין לי בעייה להמציא הוכחות, אך האם תהיה מוכן לכתוב על כך?

שנית, מי העיד שהעיסה נקייה? הנחתום? מה זה נקי, נקי משוחד? האם שופט שפועל בהגינות נוסח מפקד התחנה הוא נקי? ומה עם משפח במקום משפט? קח בחשבון שלא ייתכן (אני חוזר, לא יתכן!!) שמערכת כוחנית ובעלת עוצמה ואינטרסים, שאור השמש אינו מחטא את מעשיה ואינה מבוקרת אלא על ידי עצמה תהיה נקייה והגונה. זה כאילו ואמרת שכדור הארץ שטוח.

שלישית, היבעת תקווה שלא יוכח שהמערכת אינה נקייה, עלי להרגיע אותך. זה לעולם לא יוכח, כי איש לא יחקור אותה (אם לא ניקח בחשבון את מקרה צבי טל, שנחשב שופט בדימוס). הוכחות? בבקשה!! בשנים האחרונות, מושמעות טענות חמורות נגד הפרקליטות, היועץ המשפטי לממשלה ומערכת המשפט בכלל. האם מישהו חוקר את הטענות? טענות אלה  כבר לא מושמעות על ידי חברים מכנופיית מע"ץ, אלא מגיעות בקצב הולך וגובר, גם מצד "הציבור הנאור". עם הזמן, למדנו שטענות אלה הן בחזקת "נביחות". לפעמים איזה עיתונאי פונה ומבקש תגובה מהנילונים. הללו "אנשים נכבדים"  ובזאת מסתיים העניין. המעטים שסוברים שלא מספיק לנבוח ומעזים לתקוף, מופנים אל... חשין וחבריו!! קל לי לכן להתחייב בפניך, שלעולם לא יוכח שהמערכת לא נקייה.

נציב תלונות ציבור על שופטים, לא יפתור את הבעייה

ח"כ פריצקי הגיש הצעת חוק "נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב- 2002". זה צעד טוב מאד, אך לא מכאן תבוא תשועת הציבור. לפי ההצעה, הנציב יהיה מי שכשיר להיות שופט עליון ולא יטפל בתלונות קנטרניות, או על פסלות שופט או עניין הנתון לערעור. אני עד לדרך המוסרית שבה פועלים אליקים רובינשטיין ועדנה ארבל ואני פשוט נחרד. גם הם כשירים להיות שופטים עליונים וגם הם מייצגים את החוק ואת הציבור.

שמע סיפור משעשע. בוועדת החוקה חוק ומשפט, התעקשו שמפאת כבודו של "כבודו", ייכלל נשיא בית המשפט העליון בוועדה שתמנה את הנציב. עכשיו, תאר לעצמך שאדם כלשהו יתלונן על הנשיא (ועל הנשיא הנוכחי מושמעות תלונות רבות), או על שופט עליון בניגוד לדעת הנשיא. עכשיו... מי יטפל בתלונה ויחליט אם היא צודקת? מי שהנשיא מינה אותו או התנגד למינויו, נכון?

וזה קשור לנקודה מעניינת נוספת. בהצעת החוק נאמר שהנציב יהיה מי שכשיר להתמנות לשופט בבית משפט עליון ולאחר שנת צינון, הוא יוכל להתמנות כשופט. ועתה בוא ננחש, לאיזו משרה ישאף הנציב להתמנות? ואיך הוא יטפל בתלונות נגד בית המשפט העליון, אם נזכור שבוועדה למינוי שופטים יושבים שלושה שופטים עליונים?

ונקודה אחרונה. יש היום כמה מאות תלונות בשנה נגד שופטים, שמועברות למנהל בתי משפט או לנשיא. הוחלט למנות נציב כי יש הרגשה שהשופטים אינם שופטים שופטים. אז הן שוב יעברו לשופט שישפוט שופטים, אך עכשיו יקראו לו נציב ואם נגד הנשיא - שאינו חושש מאיש - נשמעות תלונות על טיפולו בתלונות, כיצד יטפל בהן שופט שרואה עצמו שב למערכת המשפט?

לא צריך לתת למבקר המדינה שיניים, אלא להחליף את שופטי הבג"ץ

שתי שיטות עיקריות יש לגילוי כוכב בשמיים. האחת, לשוטט באמצעות הטלסקופ ולהבחין בכוכב. השנייה, להסיק מהתנהגות הכוכבים, שבנקודה כלשהי מצוי כוכב ולשם לכוון את הטלסקופ. כך גם מגלים תופעות אחרות וכך פועלים חוקרים מאז ומעולם. בעייה נוצרת, כאשר מדובר ב"חור שחור", שהוא מסה אדירה של חומר שקרס אל תוך עצמו, ממדיו הם לכן זעירים וכח המשיכה שלו הוא כה גדול, עד שהוא בולע את כל אשר מסביבו ואפילו את גלי האור. משום כך, אין אפשרות לגלותו באמצעות הטלסקופ. למהנדסים ברור ששיבוש המערכות נובע מגורם כלשהו שיש לטפל בו. בתורת המשפט, יתכן שלא תוכל לדבר על חור שחור, כי אין אפשרות לראותו ומכאן, שאין כל סיבה משפטית מדוע המערכות משובשות והאשמה תוטל על הכוכבים שסטו ממסלולם.

ולנמשל!! מדי שנה כשמתפרסם כתב-העת העדכני של מבקר המדינה, שוב נשמעות כריטואל קבוע זעקות מרות ומועלות הצעות לתת למבקר שיניים. איזו טענה אווילית!! בשביל מה יש בג"ץ? הרי זה בדיוק תפקידו - להציב את הרף לתקינות המינהל באמצעות פסקי הדין שלו, נכון? כאלפיים עתירות בשנה מוגשות לבג"ץ להורות לגופים שלטוניים ומשרתי ציבור לפעול באופן תקין, נכון? את גובה הרף שהבג"ץ הציב אנו רואים בדוח המבקר. אנרכיה ושחיתות. הבעייה שלנו היא, שהשומרים שלנו הם "מאד נכבדים" ואיש אינו מעז לבוא אליהם בטענות, למרות שהסחורה נעלמה כבר מזמן. ואותם ההדיוטות, שמבינים שלית דין ולית דיין מציעים בייאושם פתרונות עיוועים. להתקין עוד מערכת שיניים, כי הקיימת אינה מתפקדת. מציעים ששופט הקו יתחיל לשפוט כי השופט לא שורק לעבירות. מה דעתך, מתי?

שמע סיפור משעשע. ביום 7.4.98, התקיים דיון בבג"ץ 6537/97 להורות לשר האוצר לספק שומות אמת למס רכוש. חשין אמר "אינני יושב בבית המשפט העליון בכדי לטפל בכל עוולות המדינה" ופטר את המדינה מלהוציא חיובי אמת. כתחליף הוא היפנה את הנישומים להשגות ועררים. אור וטירקל אישרו את פסק הדין. בפניהם, היתה מונחת באותה עת עתירה נוספת (7152/97), המדברת על הריקבון בוועדות הערר.

מס רכוש עשה שימוש נאות בפסק הדין של חשין ונפנף בו כל אימת שהוציא שומה פיקטיווית. במהלך שלוש השנים האחרונות של המס 97' - 99'. השומות לא קטנו ולא הותאמו להתרסקות מחירי הקרקעות. ומס רכוש גבה להערכתנו כמיליארד שקלים במירמה

זוהי עובדה מוכחת, שמס רכוש ניהל מערכת הונאה משוכללת וגבה כספים במירמה. מצד אחד, מס רכוש סיפק שומות מופרזות שהוצאו על פי מיטב היכולת ולא על פי החוק. הם חייבו במס אפילו קרקעות שבכלל היו פטורות (בעיקר של ערבים). מצד שני, מס רכוש הסתיר מידע וניהל מו"מ קשוח עם הנישומים, אך בכך לא די. כדי שמערכת הונאה תפעל באופן מתמשך, חייבים גם השופטים להיות מונחים בכיסה. בתמיכה מסיווית מצד משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה ובאישור הבג"ץ. היו חברי ועדות הערר של מס רכוש תלויים בפרנסתם במס רכוש וייצגו בגלוי לקוחות במיסוי מקרקעין. אתה חושב שזה צחוק? אני הולך למשפט ואני יודע שהשופט מכור ומקבל שוחד. חשין פשוט ניסה להוליך אותך באף. הם גרועים בהרבה משופטי הכדורגל!! אסמכתאות לגבי השומות הפיקטיוויות ו/או המצב בוועדות הערר ניתנו בדוח מבקר המדינה 46, דוח ועדת גבאי, בג"צים שנמר ניהלה במישרין ועקיפין (כגון 7855/96, 7152/97, 6895/99, 2919/98) עדויות בוועדת הכספים, נאומי ח"כים במליאת הכנסת, מכתבים משרי אוצר, פס"ד בתביעה ייצוגית ת.א. 1429/97 ועוד.

למען הדיוק, הייתי מעדיף שכספי ייגנב על ידי נוכלת בבנק לטובת אחיה. ככה, הוא היה מוחזר על ידי מדינת ישראל. לעומת זאת, כשכספי נגנב על ידי נוכל מטעם ממשלת ישראל, המדינה מסרבת להחזירו, כי הגניבה נעשתה באישור שופט. וחשין (שאינו יושב בביה"מ העליון בכדי לטפל בעוולות המדינה) יספר לך על שופטים ישרים... אז יש לנו או אין לנו ממה לחשוש?

הנאומים הפאטתיים של מאיר שמגר ואליעזר גולדברג

ביום 17.9.91, הופיעה ב"מעריב" ידיעה מאת ברוך מאירי ובה צוטט נשיא בית המשפט העליון, מאיר שמגר בנאומו בטכס לפתיחת שנת המשפט וכך אמר:

"הנסיון להתמודד עם הביורוקרטיה המתסכלת והמייאשת, תופעה שהיא חמורה במיוחד בישראל, היא סיבתן של רבות מהפניות לבית המשפט העליון.

"רבים עדיין הליקויים בפעולותיהם של רשויות הציבור, ובכלל זה מתגלים מעת לעת ליקויים במידת היעילות והמוטיבציה של פקידי הציבור. בתי המשפט עדים לכך שאיננו מצליחים עדיין להשתחרר מן הביורוקרטיה החונקת, מדחיית האזרח בלך ושוב, מן היחס המתנכר והמעליב, מן המעמסה האינסופית של ניירת ודרישת אישורים, הפיתרון מצוי ביידיו של כל שר בתחום משרדו ושל כל מנהל בתחום אחריותו."

לדברי כבוד הנשיא: "יש להגביר את הקשב לתלונות הקשות, החוזרות ונישנות והמצביעות על ידה הקשה של הביורוקרטיה, המתלווה גם בשל עצם מהותה, בחוסר יעילות מינהלית ואירגונית. בידי הרשות המבצעת שייצרה אותה, גם האמצעים לחסלה. ביורוקרטיה היא יצירתם של בני אדם ולא של כח עליון ובידי מי שייצר את הגולם, גם האפשרות לחסלו."

יש משהו פאטתי בכך שאדם, לאחר עשרות שנות עבודה לא קולט את גודל כשלונו. כנגד מי הוא בעצם הלין? העכבר או החור? שמגר היה יועמ"ש וגונן בבג"ץ על עוולות המדינה ועל השירות הציבורי. לאחר מכן, הוא הפך לשופט ואף לנשיא ביה"מ העליון והוא דן בטענות הציבור נגד השירות הציבורי. אז מדוע כשופט הוא לא שם קץ ל"ביורוקרטיה החונקת"? שמגר הוא "אדם מאד מכובד" ואליו לא מפנים שאלות מביכות כמו "היכן היית", גם לא עיתונאים (אגב מתי, ככה זה בבג"ץ! מי שגוננו על עוולות המדינה, עוברים באחת מטמורפוזה והופכים לשופטיה).

גם מבקר המדינה אליעזר גולדברג השמיע רק לאחרונה דברים דומים (לפי ידיעה מאת צבי זרחיה, "הארץ", 8.3.02):

"במינהל הציבורי עדיין לא הופנם הרעיון כי הוא נאמן הציבור, וכי הוא נועד לשרת את הציבור; אין עובד המינהל הציבורי אדון על הציבור אלא משרתו - כך התריע אתמול מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור, השופט בדימוס אליעזר גולדברג, ביום עיון לציון 30 שנה לנציבות תלונות הציבור שנערך בכנסת.

"לדבריו, "הסכנה הגדולה למינהל הציבורי היא בהיפוכם של תפקידים, כשהמשרת הופך לאדון, כשהכוח אינו משמש אמצעי להשגת היעד הלגיטימי שלשמו ניתן, אלא מנותק מיעד זה ומופעל בניגוד למטרה שלשמה נועד". גולדברג הוסיף כי "התלות הרבה שיש לאזרח באורגנים השונים של המינהל הציבורי מחייבת עמידה על המשמר, ומתן הגנה לאזרח כל אימת שזכויותיו נפגעות. העובדה כי אלפי אנשים מקבלים מדי שנה סעד מנציב תלונות הציבור, מוכיחה כי מוסד זה ממלא תפקיד רב חשיבות בהגנה על זכויות הפרט בישראל".

אגב, כולם הופתעו מהביקורת שלו על השופט בדימוס צבי טל. אכן מעשה חריג, לא צפוי ולא מקובל. מצד שני, מה לא בסדר? הרי אין טענה שטל לקח כסף לכיסו, אלא רק שהעביר כספים לעמותות של מקורבים. אז לפי חשין הוא נקי, לא? ועוד שאלה - האם כשופט עליון הוא לא החליט לטובת מקורבים? האם יתכן שהוא לא לבד?

לפני שאסיים, אבקש להוסיף סיפור אישי. כידוע לך, אני הובלתי את המאבק הציבורי לביטול מס רכוש. חוק מס רכוש זכה לכינויים כגון "העיוות הגדול ביותר בספר החוקים", "אות קין", "חוק מפלצתי", "מס עושק", "מס גזל" וכיוצ"ב. 120,000 משפחות שמרביתן קשישים, חוייבו לשלם עשרות ומאות אלפי שקלים מדי שנה בגין בעלות על קרקע למרות שאינה זמינה לבנייה (!). הודות לכך שאני מהנדס ולא עו"ד (ועל כן משוחרר מדיעות מוקדמות), למדתי ביסודיות את הנושא ולבסוף אף יצאו לי מוניטין כאחד המומחים בארץ לענייני מס רכוש וכמומחה לבג"צים ולמשפט מינהלי. היום אני יכול לומר לך את מה שידעתי כל הזמן ומה שברור לכל מי שמעיין בחוק. החוק כלל אינו מעוות. החוק בהחלט מאפשר לפטור ממס קרקע שהשימוש בה הוגבל, כולו או מקצתו. מי שיצר את העיוות הוא בית המשפט העליון. לא תוצאת החלטה מקרית, אלא סידרה ארוכה ומתמשכת של פסקי דין שנתנו שופטים בהרכבים שונים. במקום לפרש את האמור בחוק באופן לוגי ובהתייחס למשמעויותיו הכלכליות, החברתיות והדמוקרטיות, רוקנו שופטי בית המשפט העליון את החוק מתוכנו, סילפוהו, הפכו את העברית על פיה, הביאוהו לאבסורד ואף העזו לטפול את האשמה על המחוקק, שזו היתה כוונתו. איני מכיר ואיני סבור שיש בנמצא, משפטן המכבד את עצמו שהיה מוכן לצרף את חתימתו לאחד מפסקי הדין הללו. מסתבר שכל אלה שכן מוכנים, התרכזו משום מה בבית המשפט העליון והם גם אלה שאיפשרו למערכת שלטונית להפעיל שיטות של הונאה, שוחד ופשע מאורגן כנגד 120,000 משפחות בישראל. הסיוט לא חדל הודות לבג"ץ אלא למרות התנכלויותיו. לבג"ץ הזה אין כבוד לאדם, חירותו וקניינו אלא למערכות מושחתות וצריך להפיצו לכל עבר.

אל דברי יש להתייחס כאל "חוות דעת של מומחה", לא רק בגלל היותי מהנדס ניהול ויועץ ארגוני.

אני האחראי יחד עם לא מעט אנשים טובים לשינוי חקיקת מיסוי, לרה-ארגון בוועדות ערר למיסוי מקרקעין, לניהול 12 עתירות בבג"ץ נגד משרדי האוצר והמשפטים, להעברת חוק התקציב בשנת 99' בקריאה ראשונה ולעוד כמה מעשים שנעשו לראשונה על ידי אזרח בישראל (ואולי בעולם). אמתחתי מלאה בסיפורים מסמרי שיער על הריקבון במערכת המשפט, אך הגיעה העת לסיים.

אם יצא לך לדבר עם חשין, שאל אותו בבקשה בשביל מה לדעתו הוא יושב בבג"ץ. לי יש כמה רעיונות אך לא זה המקום לפרטם. אני על כל פנים, מכבד את יושרו כמו את השומות של מס רכוש ומאמין לפסקי הדין שלו, כמו שאני מאמין להודעות הפרקליטות לבג"ץ. חשין ניהל את מחלקת בג"צים בפרקליטות וכשופט הוא קורא את הודעותיהם, והוא יודע שאין עלבון חמור מזה.

 

הערה:

טרם סיימתי את ענייני עם מס רכוש ומכתב זה אינו סוף פסוק. חובותי למס רכוש מסתכמים במאות רבות של אלפי שקלים ומחציתם תוצאת מירמה. אין לי כוונה להיות "נחמד" או "מנומס" אל מי שגנב ממני כספים או אל מי שהירשה זאת. הבעייה אינה רק שלי. מי שניהל את מערכת ההונאה, יושב היום בוועדת רבינוביץ' ומתכנן מיסים חדשים לעם ישראל.

 

לוט: "מה שווה זכות הערעור", מתי גולן, גלובס, 16.5.02

 

 

בכבוד רב

שבתאי עזריאל

 

העתקים:

שר המשפטים

נשיא בית המשפט העליון

יו"ר ועדת חוקה חוק ומשפט

יו"ר הוועדה לביקורת המדינה

מבקר המדינה

שרים וחברי כנסת

ראש לשכת עוה"ד ונציגיה בוועדה לבחירת שופטים

אנשי ציבור

פורומים באינטרנט

 

 

 

 

 

מה שווה זכות הערעור

הערעור המשפטי אינו מהווה תשובה נאותה לרוב האנשים, שאינם יכולים לעמוד בהוצאה הכספית הגדולה. שלא לדבר על הנזק לשמם הטוב

מתי גולן  16/05/2002, גלובס

בשבוע שעבר, כתבתי כאן על האפשרות שגם אצל שופטים במערכת המשפט יכולים להתגלות מקרים של שחיתויות, כפי שזה קרה אצל שופטי הכדורגל. בעקבות הדברים, קיבלתי טלפון משופט בית המשפט העליון, מישאל חשין, שהביע את מחאתו על הכתבה, בשני מישורים.

המישור הראשון היה ההשוואה בין שופטי הכדורגל לבין שופטי מערכת המשפט. במישור השני, טען כי עצם העלאת האפשרות לפיה ישנם במערכת המשפט שופטים שלוקחים שוחד, מהווה הטלת דופי בציבור השופטים כולו, ובכך נגרם נזק למערכת המשפטית, כמו גם לשופטים באופן אישי. "מה יש לנו חוץ משמנו הטוב?" אמר השופט חשין בכאב.

את חשין אני מעריך ומוקיר לא רק כשופט, אלא גם כאדם, ואני יודע שלו חשב אחרת, לא היה מהסס לומר זאת. לכן, כאשר הוא מבטא אי הסכמה עם דברים שכתבתי, ברור לי שאני צריך לבחון אותם מחדש. לאחר שעשיתי זאת, אני בהחלט מסכים עם קובלנתו של חשין לגבי ההשוואה עם שופטי כדורגל. גם אם היה מקום לאפשרות שהעליתי לגבי שופטי המערכת המשפטית, לא היה מקום לעשות זאת בהקשר של שופטי הכדורגל, משתי סיבות.

האחת: במקרה של שופטי הכדורגל כבר יש חשודים הנמצאים בחקירה משפטית, מה שאינו תקף לגבי שופטי המערכת המשפטית. השנייה: אין שום קשר בין שני התחומים, פרט לעובדה ששניהם נקראים "שופטים" (עניין שצריך לשנות אותו בהקדם. אין עוד מדינה בעולם, בה האנשים המקבלים החלטות באירועים ספורטיביים נקראים "שופטים", מטעמים ברורים ומובנים).

אני גם מסכים ומקבל שיש בעיה בהצבת סימן שאלה על יושרם של אנשים, כפרטים או כציבור, שאף אחד מהם לא נחשד ולא הואשם במעשה שאינו חוקי, או אפילו מוסרי. צריך לומר את הדברים באופן הברור ביותר: המצב היום הוא שאין לאף אחד סיבה לחשוש או לחשוד שמי משופטי המערכת המשפטית, נגוע במעשים לא ישרים או בלתי הגונים. אדרבא, המערכת המשפטית בישראל, גם באופן יחסי למערכות אחרות, וגם באופן אבסולוטי, היא מערכת נקייה, כל עוד, כמובן, לא הוכח אחרת - ונקווה, מאוד נקווה, שלא יוכח.

פסקי דין תמוהים

אבל, לאחר שאמרתי את הדברים הללו, צריך גם לומר את הדברים האחרים. בלי שום קשר לפרשת שופטי הכדורגל, וכתבתי את הדברים לא פעם ולא פעמיים, מערכת המשפט נגועה בתופעות שאינן מוסיפות בריאות לעניין אכיפת החוק. ישנם מקרים לא מעטים, ומכל מקום רבים מדי, של פסקי דין שהם תמוהים ביותר, אם להשתמש בלשון המעטה. ואין צורך לומר כמה נזק יכול לגרום פסק דין שאינו מוצדק - כספי, נפשי ופיסי - ולא רק לבעל דין, אלא גם לכל הסובבים אותו.

כשאמרתי זאת לשופט חשין, הוא השיב שיש אפשרות של ערעור. הנימוק הזה אינו מהווה תשובה נאותה לרוב האנשים, שאינם יכולים לעמוד בהוצאה הכספית הגדולה של ערעור. מה גם, שערעור משמעותו עיכוב של עוד כמה שנים בקבלת פסק הדין, דבר היכול לגרום לבעל הדין נזק משמעותי, לפעמים בלתי הפיך. גם אם לבסוף זוכים בערעור. בדרך כלל, היחס לפסקי דין, אפילו הם מופרכים בצורה קיצונית, מאוד סלחני, וזה נובע מהגישה העקרונית של המערכת המשפטית ושל השופטים - כלפי עצמם וכלפי עמיתיהם. הסלחנות הזאת נובעת מהשתרשותה של חזקה, שבאה לידי ביטוי בולט בעמדתו של בית המשפט העליון כלפי בקשות לפסילת שופט.

על פי העמדה המקובלת של בית המשפט, קיימת חזקה האומרת כי שופט יכול להתעלות מעל לשיקולים שבן תמותה רגיל מתקשה מאוד להימנע מהם. יש משהו מרגיז בעמדה הזו, המעמידה את השופט כאדם טוב יותר ממי שאינו שופט - דבר שלא יכול להיות נכון, ובמקרים רבים גם אינו נכון בפועל.

בעיה אחרת היא תבונתם של שופטים, או היעדרה. אי-אפשר להתעלם מכך שיש פסקי דין מופרכים על פניהם. אם הסיבה אינה חוסר יושר - וכאמור אין סיבה לחשוד שהם כאלה - אז הסיבות האפשריות האחרות יכולות להיות טיפשות, שיקול דעת לקוי או רשלנות.

גם תופעות כאלה, אם הן גורמות לפסיקה מעוותת, אינן עניין של מה בכך: שופט טיפש או רשלן יכול לעתים לגרום נזק לא פחות גדול משופט מושחת. למרות זאת, יכול להיות מצב ששופט מוכיח טיפשות או רשלנות סדרתית ועקבית - ושום דבר לא קורה. הוא ממשיך לשפוט. וזה יוצר בציבור את הרושם של גילדה שחבריה מגוננים על עצמם, על חשבון נזק הנגרם לציבור הצרכנים של השופטים.

צריך להיות מכניזם לפיו ניתן יהיה להעביר מתפקידו שופט, שעל פי התנהגותו והחלטותיו ברור שאינו מתאים לתפקידו. ברור לגמרי שמכניזם כזה צריך להיות בלתי תלוי, ורצוי שיפעל בתוך המערכת המשפטית. אבל מכניזם כזה הוא חיוני - בעיקר לציבור, אולם לא פחות מכך לשופטים. כך יוכלו לשמור ולשמר את אמינותם ואת אמון הציבור בהם.