כתבו אלינו מפת האתר דף השער

---

רמת השופט / על אצילת שיקול-דעת שיפוטי

---

מה פירוש להיות נשיא?

או:

אהרן ברח מהאחריות!

אהרו ברק לא מפנים, מן הסתם, שהוא נשיא בית המשפט העליון, ואיזו זכות נפלה בחלקו – זכות שהיא גם חובה.

להיות נשיא זה לא לחלק לשופטים ציוד משרדי.

להיות נשיא זה לא לבדוק אם המאבטחים מתפקדים כראוי.

להיות נשיא זה אפילו לא להיות "פוסק ראשי", כי כל שופט חייב לפסוק לפי מצפונו, ואין הנשיא מוסמך או רשאי להורות לשופטים מה לפסוק, ואיך לכתוב.

להיות נשיא זה גם לא להיות השופט הטוב ביותר, החכם ביותר, המקצועי ביותר באותו בית המשפט. הרמטכ"ל הנוכחי, רב אלוף משה (בוגי) יעלון, מספר כי כאשר עוד היה הוא רק מפקד מחלקה, הוא חשב שהמ"מ צריך להיות הרובאי הטוב ביותר בכל המחלקה, הרגם הטוב ביותר בכל המחלקה, הרמן הטוב ביותר בכל המחלקה, הקשר הטוב ביותר בכל המחלקה – וכן הלאה וכן הלאה, אבל בשלב מסויים הוא התפכח מזה, והבין שתפקידו של המפקד הוא להנהיג את היחידה שלו, ולא לעשות את מלאכתם של הפקודים עצמם.

להיות נשיא פירושו לעצב את בית המשפט, את רוחו ואת מורשתו, ואת התפקיד הזה ניתן לממש ולהגשים בשני מישורים:

העיקרי – על ידי שיבוץ השופטים המתאימים לכל תיק ותיק;

והמשני – על ידי קביעת המועד בו יתחיל כל משפט ומשפט.

כך גם קובע חוק בתי המשפט.

בחשיבות של שיבוץ נכון אי אפשר להגזים: תארו לעצמכם תיק משפטי אשר במרכזו עומדת שאלת חופש-הביטוי, וישנם באותו בית משפט שופטים שהנושא יקר לליבם, וכאלה שחופש הביטוי מהם-והלאה: שיבוץ נכון יקדם את השקפותיו של הנשיא, וגם ישפיע על קרנו של בית המשפט בעיני הציבור.

וזו, כמובן, רק דוגמה.

אכן, לנשיא בית המשפט ישנה אפשרות – כלכל בעל-סמכות אחר – לעשות, ולכן יש הגורסין כי יש להעדיף את השיבוץ ה"רנדומלי" (אקראי), וזאת כדי למנוע שימוש-לרעה בסמכות, או לזות-שפתיים על שימוש-לרעה כזה.

אבל אם נשיא בימ"ש עושה שימוש-לרעה (ואפילו שימוש מושחת) בסמכותו, אפשר להעיף אותו מהכהונה, ואם נפקיד את סמכותו בידי מכונות-ההגרלה של מפעל-הפיס – מחר נוציא גם רשיונות-נהיגה בהגרלה, דבר אשר ימגר באחת את כל השחיתויות הפוקדות את משרדי הרישוי חדשות-לבקרים.

או, למשל, קביעת המועד בו יתחיל המשפט: נניח שהוגשו, בעת ובעונה אחת ערעורים על פסקי דין בהם נגזרו עונשי מאסר, אבל העונשים מעוכבים (ויש אינטרס ציבורי שהתיקים יישמעו בהקדם) וגם ערעור עקרוני בעניין אקדח-הלייזר, אשר בגללו מעוכבים תיקים רבים בבית המשפט לתעבורה: איזה מהם יש לקבוע לשמיעה קודם?

יכולות להיות תשובות שונות גם לשאלות כאלה, אבל בדיוק לשם כך יש לכל בית משפט נשיא, שיקבע מה שיקבע, כי אותו עשו לנשיא – ולא אותנו, שזכותנו היא לבקר אותו, אבל להכיר בכך שדעתו היא הקובעת.

והשאלה היא אם מותר לנשיא להתנער מסמכותו, ולהפקיד אותה בידי קנטאור אשר חציו פקיד וחציו מכונת-מזל?

אהרן ברק סבור שכן.

עו"ד שמחה ניר סבור שלא.

יש לזכור כי בג"ץ הלפרין הידוע קבע כי קביעת הרכבים ומועדי דיון הם פעולות "שיפוטיות", ונשאלת השאלה אין ניתן להפקיד (או להפקיר) סמכות שיפוטית בידי מי שאינו שופט.

כיצד תוקפים את (ההתנערות מ)שיקול-הדעת של נשיא ביהמ"ש העליון?

אפשר לומר לך לבג"ץ, אבל אנחנו יודעים מה יקרה שם, קרוב לוודאי ("אולי אדוני ימשוך את עתירתו?").

המקסימום שאפשר לצפות לו בבג"ץ כזה הוא להציע לעותר להעלות את השאלה בפני ההרכב אשר ידון בתיק עצמו. כך היה, למשל, בפרשת הביציות של הזוג נחמני: העותר טען שאין סמכות להורות על דיון נוסף בפסק-דין אשר ניתן בהרכב שאינו של שלושה שופטים, והבג"ץ – אשר לא אהב את הרעיון להוציא צווים נגד נשיא ביהמ"ש העליון – יעץ לו, כאמור (ושם חלק מהשופטים קיבל את הטענה – וחלקם לא).

אז כדי להגיע למסקנה הזאת אין צורך בעתירה לבג"ץ, ובקשה כזאת אכן הוגשה.

ובמקביל הוגשה גם תלונה לשני נציבי-התלונות: נציבת התלונות על השופטים ומבקר המדינה, בתור נציב-התלונות הכללי.

וכל כך למה? משום שאם תפנה לראשונה – היא יכולה להגיד שזה עניין "מינהלי", ואם תפנה לשני הוא יגיד שזה "שיפוטי" – ואתה תצא קרח מכאן-ומכאן.

זאת התלונה

זאת הבקשה הראשונה, להחזיר על כנו את שיקול-הדעת המקורי של כב' הנשיא (אשר התברר, בדיעבד, כלא-היה).

זאת הבקשה השנייה, בדבר אופן קביעת ההרכבים.

זאת התזכורת.

וזאת הבקשה להחזיר את התיקים לכב' הנשיא (אם בית הדין השופטת איילה פרוקצ'יה, בהסכמתם של חבריה להרכב, סירבה לדון בה בנפרד, כטענה מיקדמית, והבטיחה להתייחס אליה בפסק-הדין, אבל בפסק הדין אין כל זכר לנושא הזה, דבר המראה כי המשחק היה מכור מלכתחילה, והבקשה לפסילתה הייתה מוצדקת.

חזור למעלה

כתבו לנו

פורום

שמחה ניר, עו"ד

משעול גיל -1ג', כפר סבא 44281

טל' 09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.com

quimka@quimka.com

כפר סבא, 9.8.04

דחוף!!!

לכבוד

הגב' ט' שטרסברג-כהן

נציבת תלונות הציבור על שופטים

ירושלים

מר א' גולדברג

מבקר המדינה

בתפקידו כנציב תלונות הציבור

ירושלים

הנדון: כב' נשיא ביהמ"ש העליון, א' ברק – אופן קביעת המותבים

אני פונה אל שניכם במקביל – ladies first – משום שלא לגמרי ברור אם המדובר בעניין שיפוטי, או מינהלי – קביעת מותבים בבית המשפט העליון (לדעתי לגמרי לא בטוח אם הלכת הלפרין – אותה אני מביא להלן – אכן ישימה גם לגבי חוק הנתל"ש, ואני סמוך ובטוח שלא תשאירו את הנושא הזה יתום מאב ומאם גם-יחד).

אני מבקש את טיפולכם הדחוף, כי הדיון בו מדובר קבוע ליום 2.9.04, אחרי דחיות מרובות.

ואם פנייתי זו אליכם באה רק עכשיו, אין זאת אלא משום שבקשותי נחו זמן רב – רב מדי – על שולחנו של כב' הנשיא.

הנקודה המרכזית בתיזה שלי – אם אין היא מקובלת עליכם, ממילא אין צורך להיכנס לעובדות עצמן – היא שלהבדיל מבתי משפט השלום ובתי המשפט המחוזיים – לגביהם הנושא מוסדר ע"י סע' 38(א) ו-48(א) לחוק בתי המשפט – שם יכול נשיא בית המשפט לקבוע "הנחיות כלליות" לגבי אופן קביעת המותבים, הרי שלגבי בית המשפט העליון הנושא מוסדר ע"י סע' 27(א) לחוק – שם נשיא בית המשפט אינו רשאי לקבוע "הנחיות כלליות" לגבי אופן קביעת המותבים, ועליו לקבוע בכל תיק ותיק באופן ספציפי את ההרכב אשר ידון בו, והוא חייב לעשות זאת אישית, אלא אם הסמיך את המשנה-לנשיא לעשות כן (סע' 29(ג), שם, ממנו אנו למדים כי אין אצילת-סמכות, אלא למשנה-לנשיא) – אבל לא יותר מזה (פרטים בהמשך, וכן בבקשות ובתזכורת המצורפות למכתבי זה).

בוודאי שקביעת מותבים אקראית, או על ידי פקידים, אינה מתיישבת עם הוראות החוק שאיזכרתי לעיל, אפילו היה מדובר בפעולה מינהלית טהורה, אבל בבג"ץ הלפרין הידוע (בג"צ 583/87, יהושע הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4), 683) נקבע כי קביעת המותבים הינה פעולה שיפוטית: זה נהדר כאשר רוצים למנוע התערבות בג"ץ, אבל יש לכך מחיר, שהרי בעל סמכות שיפוטית אינו יכול לאצלה לאחרים – ובוודאי שלא למי שאינו שופט – ולא כל שכן להפקידה בידי תוכנת-מחשב הקובעת את ההרכבים באופן אקראי.

אזכיר מה נאמר באותו הבג"ץ:

"קביעת הרכבים, קביעת מועדים, דחיית משפטים והעברת תיקים צריכות להיות נושאים, המושארים לשיקול-דעתו של הגורם השיפוטי המוסמך בבית המשפט, שהופקד על נושא זה לפי חוק יסוד: השפיטה, או חוק בתי המשפט [נוסח משולב]" (שם, בעמ' 702, ההדגשה – לא במקור).

אני משוכנע שאם הייתם נדרשים לשאלה הזאת כאשר כיהנתם כשופטים בבית המשפט העליון, הייתם מקבלים את עמדתי, וכעת, משאתם נמצאים "בצד השני" – הדבר שוב בידיכם.

ו"סניף" של הטענה האמורה: כאשר מדובר בעניין כה רגיש וקריטי למערכת המשפט, כמו חופש הביטוי בביקורת על מערכת המשפט בכלל ועל שופטים באופן אישי בפרט, ראש-המערכת – קרי נשיא בית המשפט העליון – חייב להעמיד את עצמו בראש ההרכב, והוא אינו יכול לשלוח שופטים אחרים "לשכב על הגדר", כדי שאחר-כך, אם התוצאה לא תוסיף כבוד למערכת, הוא יוכל לגלגל עיניים למרום, ולומר "מה אתם רוצים ממני, אני לא מוסמך להגיד לשופטים מה לכתוב".

אכן, לטענה ה"משנית" הזאת אין לי ביסוס ישיר בדין, אבל, לדעתי, אם נשיא ביהמ"ש העליון אינו נוהג כך, הרי זה בלתי סביר באופן קיצוני.

משל למה הדבר דומה: נניח שפורצת מלחמה באזור כאשר, במקרה או שלא במקרה, ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל נמצאים בחופשת-סקי בהרי הקרפטים, וכאשר הם נדרשים לשוב ארצה הם עונים כי אין צורך בכך, כי את תפקידיהם בארץ מאיישים ממלאי-מקומם, אשר מונו לכך כדין... זה נשמע כלקוח מתיאטרון-האבסורד, אבל לבעלי הזיכרון הארוך שבינינו זה בהחלט מזכיר משהו אשר גם היה וגם נברא.

אכן, מבחינת הדין החרות אין מניעה שהמדינה תתנהל – גם בשעותיה הקשות ביותר – על ידי ממלאי-מקום חוקיים, אבל בדיוק לשם כך נקבע העיקרון שפעולה שלטונית שהיא "בלתי סבירה באופן קיצוני" היא פעולה שלא-כדין.

עד כאן המבוא לפן הנורמטיבי של הנושא, ומכאן לעובדות, אשר במסגרתן נעמיק את הדיון בסוגיה.

ביני לבין הוועד המחוזי של הלשכה תלויים ועומדים ארבעה ערעורים שלי, ושלושה ערעורים-שכנגד, של הוועד המחוזי (על"ע 4743/02, על"ע 10484/02+10737/02, על"ע 9684/93+9728/03, על"ע 2025/04+738/04), אשר היו קבועים מלכתחילה ליום 17.3.04, ואולי אף למועד מוקדם יותר, בפני הרכב בראשותו של כב' הנשיא עצמו.

אני, לפי תומי (ולפי הבנתי את הדין) סברתי כי כבוד הנשיא אכן העמיד את עצמו בראש ההרכב, וכיוון שממילא התכוונתי לבקש זאת, אמרתי לעצמי צדיקים וגו'. בדמיון הכי פרוע שיכולתי לגייס לא היה עולה על דעתי שגם כב' הנשיא יכפיף את עצמו לשיקול-דעת של פקידים, או של תוכנת-אקראי. אמנם בהזמנה לדיון, כבכל ההזמנות היוצאות מבית המשפט העליון, נאמר כי "זהות שופטי ההרכב נתונה לשינויים מטעמי יומן בית המשפט", אך מי יכול היה להניח כי כך יהיה גם במקרה המיוחד הזה.

והנה, במועד מאוחר יותר קיבלתי הזמנה חדשה, וממנה למדתי כי ההרכב הוחלף, וכב' הנשיא כבר לא היה מיועד לשבת בראשו, ואז הגשתי בקשה להחזרת כב' הנשיא להרכב (העתק מצורף). בבקשה הזאת ציינתי במפורש כי אני איני נוהג לבקש הרכבים לפי טעמי, וכי הייתי מכבד את קביעתו של כב' הנשיא גם אם היא לא הייתה לרוחי, "אבל משהפעיל כב' הנשיא את שיקול-דעתו הוא", כך אמרתי, "אל להם ל'טעמי יומן בית המשפט' לשבש את שיקול-הדעת הזה, ואם יש צורך בדחייה - ייקוב הדין את ההר".

בהחלטתו מיום 8.3.04 אומר כב' הנשיא:

"הבקשה נדחית. מטעמים מובנים, לא יתחשב בית המשפט בבקשות מטעם הצדדים לקביעת המותב או לשיבוץ שופט כזה או אחר במותב קיים".

ואני שואל האם באמת ביקשתי "קביעת מותב או שיבוץ שופט כזה או אחר", או רק שכב' הנשיא יישאר נאמן לשיקול דעתו המקורי?

אכן, עכשיו אני מבין כי טעיתי, ביחסי לכב' הנשיא הפעלתו של שיקול-דעת אשר, ככל הנראה, לא הייתה ולא נבראה, ומה שחשבתי כ"שיקול דעתו המקורי" של כב' הנשיא, גם הוא, כנראה, לא היה אלא שיבוץ-אקראי של המכונה, או של פקיד "כזה או אחר", כלשונו של כב' הנשיא, אבל זה רק מוסיף עוד חיזוק לטענותי.

בעקבות ההחלטה הזאת, ולקראת הדיון (אשר בינתיים נדחה ל-21.7.04) הגשתי – לשם ההבהרה – בקשה בדבר אופן קביעת ההרכב, בה ציינתי, "כדי להסיר ספק", כי אני איני מבקש לחרוג מן העיקרון לפיו אין בעל דין בוחר לו את שופטיו, "אלא רק שקביעת ההרכב תיעשה בדרך שהותוותה על ידי המחוקק".

אני מוסיף ומציין את אשר היה צריך להיות ברור מלכתחילה, שאם היא כב' הנשיא אומר טעיתי בבחירת ההרכב, ומשגיליתי את טעותי אני תיקנתי אותה, על ידי קביעת הרכב מתאים יותר, בו כל אחד משלושת השופטים מתאים יותר ממני – לא היה לי שום פתחון-פה, שהרי אותו עשו לנשיא, ולא אותי, ודעתו היא הקובעת – בתנאי, כמובן, שתהייה לו כזאת, והוא אכן גם ישתמש בה.

למעשה התכוונתי מלכתחילה לחזור ולהבהיר כי אני מצפה מכב' הנשיא שיכבד את שיקול-דעתו שלו לפחות כפי שאני מכבד את שיקול דעתו, אלא שאז התברר לו – לבושתי רק אז! – כי קביעת ההרכבים נעשית ע"י גוף לא-סטאטוטורי הקרוי "היומן" (לא HUMAN, אלא HA-YOMAN), משהו מעין קנטאור, אשר חציו אדם (לא נשיא, לא שופט, אלא פקיד) וחציו מכונה (מחשב הבוחר שופטים באקראי, או לפי ה"זמינות"), והוא יכול גם לשנות את ההרכבים עשר פעמים עד ליום הדיון עצמו.

הבקשה הזאת נחה על שולחנו של כב' הנשיא הרבה מעבר למקובל, והייתי זקוק לפחות לתזכורת אחת "רשמית" וכמה תזכורות לא רשמיות (בכתב ובע"פ, למזכירות) עד אשר, ביום 1.8.04 ניתנה ההחלטה, אשר זה לשונה:

"קביעת המותב לדיון בעניינם של הצדדים נעשתה על פי הנהלים המקובלים בבית-המשפט. לא מצאתי ממש בטענות המערער לפגם בהליך זה. כמו-כן לא מצאתי בטיעוני המבקש בעייתיות המצדיקה את החלפת ההרכב שנקבע לדיון בעניינו.

על כן, הבקשה נדחית".

ובינתיים אותו הקנטאור ממשיך לבחוש בקלחת, משנה הרכבים, ואף מודיע כי גם לגבי אלה "זהות שופטי ההרכב נתונה לשינויים מטעמי יומן בית המשפט".

ואני שואל מי חלק על כך שקביעת המותב "בעניינם של הצדדים" אכן נעשתה "על פעי הנהלים המקובלים בבית המשפט".

ואני שואל: האם היותם של הנהלים "מקובלים" היא אכן ערובה לתקינותם, לכשרותם או לחוקיותם? האם מעט מקרים ראינו בהם נהלים בני עשרות-בשנים התגלו כלקויים, פגומים או בלתי-חוקיים?

אומר כב' הנשיא: "לא מצאתי ממש בטענות המערער לפגם בהליך זה", אבל מי טען לפגם "בהליך זה"?

ומוסיף כב' הנשיא: "כמו-כן לא מצאתי בטיעוני המבקש בעייתיות המצדיקה את החלפת ההרכב שנקבע לדיון בעניינו".

ושוב: מי טען ל"בעייתיות המצדיקה החלפת ההרכב", ומי בכלל ביקש להחליף את ההרכב?

אני הרי לא פניתי אל כב' הנשיא כאל "ערכאת ערעור" על הקנטאור, אלא כאל בעל הסמכות המקורית, אשר לא השתמש בסמכותו. יכול היה כב' הנשיא לומר או קיי, אני מקבל את הטענה, אבל במקרה המסויים הזה אני ממנה, באופן "מקורי" את אותו ההרכב לדון באותם התיקים, כי במקרה – ממש במקרה – זהו ההרכב המתאים ביותר, לטעמי.

וכאמור לעיל, אם כך היה נוהג כב' הנשיא, לא היה לי שום פתחון-פה, אלא, לכל היותר, הרמת-גבה.

ואת הרמת-הגבה הזאת הוא ביקש למנוע – ומבחינתו בצדק, שהרי איש בעולם לא יכול לטעון שאהרן ברק לא יודע מה הוא עושה, ואם הוא משאיר משהו ליד המקריות – אין בכך שום מקריות.

ואני שואל לשם מה אנו זקוקים לנשיא בית משפט בכלל, ולנשיא בית המשפט העליון בפרט.

הרי נשיא אינו "הפוסק הראשי" בבית המשפט בו הוא מכהן כנשיא. הוא גם לא בהכרח חייב להיות הידען הגדול שבין השופטים הכפופים לו, ומאידך הספקה של ציוד משרדי לשופטים הינה עניין "אמרכלי" לחלוטין. נשאר, איפוא, לדאוג שכל תיק ותיק יקבל את השופטים הכי מתאימים מתוך צוות השופטים העומד לרשותו.

ואת הזכות – שהיא גם חובה – הזאת כב' הנשיא לא יכול להשיל מעליו.

נשאלת השאלה למה כל-כך חשוב לי שכב' הנשיא יישב בראש ההרכב, ושההרכב עצמו ייקבע בשיקול-דעת "נשיאותי".

אומר בכנות ובגלוי: אני לא בטוח שזה בהכרח יפעל לטובתי, במיוחד אחרי מה שראינו בפרשת עו"ד שרה מזרחי (על"ע 736/04), בה הוא ישב בראש ההרכב. אני מוכן גם להניח כי יותר קל לצטט את אהרן ברק בפני קטנים ממנו, שהוא הוא עצמו יכול להגיד "טעיתי", ואילו אחרים יהססו יותר להגיד את זה עליו.

אבל אני עדיין מעדיף את שיקול-דעתו האחראי על פני צדק בהטלת-מטבע.

ואם אכן נגזר עלי "מוות מקצועי" – הדיעה הרווחת היא שה"מערכת" שונאת אותי, ומבקשת את נפשי – אני מעדיף לקבל את זה מחרבו של אהרן ברק, ולא מחרבם של אחרים. הוא, לפחות, לא יסובב את החרב בתוך גופי, להנאתו, כפי שעשו לי אחרים.

כדי שלא ייחסו לי "הכפשות בעלמא", ר"ל, אני רוצה להביא דוגמה אחת לאותו "סיבוב חרב": בעל"ע 3954/03 נאמר עלי כי –

"לא הביקורת עמדה בראש מעייניו של המערער, אלא השתלחות והכפשה לשמן",

ועל דבר כזה, עם כל הכבוד, כב' השופט מישאל חשין היה אומר: אני מפחד להגיד, אבל זה משהו שמתחיל ב-שי"ן. אפשר לחשוב כי כבר השלמתי את כל מפעלות-חיי, ותיקנתי בעולם הזה את כל הדרוש תיקון, לטעמי, ולכן, מתוך "הרגל", אני מחפש כל בוקר את מי "להכפיש", גם אם כבר לא נותרו בעולמנו אלא צדיקים גמורים.

הרי הגב' שטרסברג-כהן, עם פרישתה מבית המשפט העליון, אמרה כי גם שתי קדנציות נוספות לא היו מספיקות לה, ואני, הקטן והפחות-מוכשר, זקוק לעשרים קדנציות נוספות, לפחות, עד אשר אוכל – אולי – להתפנות ל"הכפשות-לשמן" (ומי הבטיח שיהיה לי אז עניין בהן?).

אמרתי לעיל כי אם אכן נגזר עלי "מוות מקצועי", אני מעדיף לקבל את זה מחרבו של אהרן ברק, ולא מחרבם של אחרים, ולא אוכל לסיים בלי להביא את דבריו של מארק אנטוני, ביוליוס קיסר:

I know not, gentlemen, what you intend,
Who else must be let blood, who else is rank:
If I myself, there is no hour so fit
As Caesar's death hour, nor no instrument
Of half that worth as those your swords, made rich
With the most noble blood of all this world.
I do beseech ye, if you bear me hard,
Now, whilst your purpled hands do reek and smoke,
Fulfil your pleasure. Live a thousand years,
I shall not find myself so apt to die:
No place will please me so, no mean of death,
As here by Caesar, and by you cut off,
The choice and master spirits of this age.

(Act III, Scene I).

ואני הקטן, והעני-ממעש, איני היחיד האומר על אהרן ברק שהוא a choice and master spirit of this age, אז שלא יברח מפני הכבוד, כי מי שבורח מפני הכבוד מקבל יבלות ברגליים, התכווצויות שרירים, שברי-הליכה ושאר מרעין-בישין.

לא בשביל זה עשאוהו נשיא.

אני מבקש, איפוא, להביא לכך שכב' הנשיא, א' ברק, לא יגלגל את סמכותו לפתחם של אחרים (ואחר-כך יגלגל עיניים האומרות "מה אני יכולתי לעשות, אין לי סמכות להכתיב לשופטים מה לכתוב").

וכאמור לעיל – הדיון נקבע ל-2.9.04, כך שהרבה זמן לא נותר לנו.

בכבוד רב,

שמחה ניר, עו"ד

מצורפים: העתקים של שתי בקשות ותזכורת

זאת התלונה

זאת הבקשה הראשונה, להחזיר על כנו את שיקול-הדעת המקורי של כב' הנשיא (אשר התברר, בדיעבד, כלא-היה).

זאת הבקשה השנייה, בדבר אופן קביעת ההרכבים.

זאת התזכורת.

וזאת הבקשה להחזיר את התיקים לכב' הנשיא (אם בית הדין השופטת איילה פרוקצ'יה, בהסכמתם של חבריה להרכב, סירבה לדון בה בנפרד, כטענה מיקדמית, והבטיחה להתייחס אליה בפסק-הדין, אבל בפסק הדין אין כל זכר לנושא הזה, דבר המראה כי המשחק היה מכור מלכתחילה, והבקשה לפסילתה הייתה מוצדקת.

חזור למעלה

כתבו לנו פורום

על"ע 9684/93+9728/03

על"ע 4743/02

על"ע 10484/02+10737/02

על"ע 2025/04+738/04

קבועים ליום 17.3.04

בבית המשפט העליון בירושלים

(בפני כב' הנשיא)

המבקש (המערער): שמחה ניר, עו"ד, משעול גיל -1ג', כפר סבא 44281, טל' 051-520000

נ ג ד

המשיב: הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, ת"א

בקשה להחזרת כב' הנשיא להרכב

1. הח"מ נדהם כאשר קיבל את ההזמנה לדיון בתיק על"ע 2025/04, בראותו שכב' הנשיא לא יישב עוד בהרכב אשר ידון בתיקים אלה, אחרי שבכל ההזמנות הקודמות נאמר - אמנם בתוספת ההערה הידועה ("זהות שופטי ההרכב נתונה לשינויים מטעמי יומן בית המשפט") - כי כב' הנשיא יישב בהרכב.

2. מלכתחילה התכוון הח"מ לבקש כי כב' הנשיא יישב בהרכב, אלא שצדיקים, מן הסתם, מלאכתם נעשית על ידי אחרים, וכב' הנשיא קבע את הדבר בעצמו.

3. לא שסבור היה הח"מ כי יש לו לבעל-דין הזכות לבחור את שופטיו, ולא שהיה מובטח לו כי הרכב בראשות כב' הנשיא יניב לו תוצאות טובות יותר מאשר הרכב אחר, אלא שסבור היה הח"מ כי ישנה חשיבות ציבורית מיוחדת בכך שבעניינים מסויימים - אם לא בכל העניינים - לא יכול כב' הנשיא לקבוע הרכבים "ראנדומליים" לפי יומן בית המשפט, ולחמוק מאחריות בטענה (הנכונה) ש"אין לי סמכות לומר לשופטים מה לכתוב בפסקי הדין שלהם".

4. בתיקים אלה עומד למבחן חופש הביטוי ככל שהוא חל על הביקורת על בתי המשפט עצמם, ומעמדם של עורכי-הדין כנושאי-הדגל בביקורת הזאת, ולא כמזדנבים אחרי "האדם מן השוק".

תיקים אלה עולה בכל חומרתה שאלת חופש-הביטוי של עורך-הדין, ובמיוחד מול מערכת המשפט, עליה אומר כב' הנשיא (ברק) כי "כאשר השופט יושב לדין הוא עומד לדין", אבל המציאות נראית "קצת אחרת", ודברים שרואים משם, לא רואים מכאן.

5. כב' הנשיא גם מרבה לדבר על חופש-הביקורת, על החירות לומר דברים "מקוממים ומרגיזים", הן בהופעותיו הפומביות והן בפסיקותיו (למשל: בג"ץ גיורא סנש).

מאידך, כאמור, אומר כב' הנשיא כי אין הוא יכול לומר לשופטים מה לכתוב בפסקי-הדין שלהם.

כב' הנשיא אכן צודק בכל אלה, אבל השאלה היא אם הוא יכול להרשות לעצמו ש"מתחת לאפו" תצמח פסיקה הסותרת את השקפתו, ובמיוחד בעניין כל-כך מהותי, וזה מביא אותנו אל המחלוקת בעניין השיבוץ ה"רנדומלי" של השופטים.

6. הטענה הרווחת היא שהשיבוץ הלא-רנדומלי מאפשר לנשיא בית המשפט לשבץ שופטים אשר השקפתם בכל עניין היא כשלו, וחוץ מזה, הדבר פותח - לפי ההשקפה הזאת - פתח לכל מיני שחיתויות.

תשובתו של כב' הנשיא, ככל הידועה לח"מ, היא כי השיבוץ נעשה ע"י המחשב, ובד"כ אין לנשיא כל נגיעה בשיבוץ הזה.

הח"מ סבור כי העמדה הזאת אינה נכונה, וגם אינה מתיישבת עם לשונו ומטרתו של החוק.

7. לנשיא בית משפט - כל בית משפט - ישנה הזכות לעצב את דמותו של בית המשפט לפי דמותו, לפי השקפתו. בשביל זה עשאוהו נשיא, זו הפריווילגיה שלו, ואיש לא יכול לקחת ממנו את זה.

כך, למשל, אם חופש הביטוי קרוב לליבו, הוא יכול לקבוע תיקים בתחום הזה לפני שופטים אשר גם הם קנאים יותר לחופש הביטוי, ואם, לדעתו, יש להחמיר עם עברייני-מס, או עברייני-תעבורה, הוא ישבץ את השופטים המתאימים לנושא - לפי השקפתו-הוא.

8. אכן, הפריווילגיה הזאת יכולה להיות מנוצלת לרעה, אבל מי שיש לו טענות ספציפיות, שיפנה למי שצריך לפנות.

מכל מקום: נשיא בית משפט לא יכול לגלגל את סמכותו אל תוכנת-אקראי, ולומר "מה אתם רוצים ממני".

9. הקונסטרוקציה הזאת מתיישבת גם עם ההבדל שבין סע' 27 לסע' 38 ו48- לחוק בתי המשפט (נוסח משולב), התשמ"ד 1984, אשר זה לשונם:

27. קביעת מותבים ומועדים

(א) השופט או השופטים אשר ידונו בענין פלוני ייקבעו בידי נשיא בית המשפט העליון.

(ב) המועד אשר בו יתחיל בית המשפט העליון לדון בענין פלוני ייקבע בידי נשיא בית המשפט העליון.

38. קביעת מותבים ומועדים

(א) השופט או השופטים אשר ידונו בענין פלוני ייקבעו בידי נשיא בית המשפט המחוזי או סגניו, ובאין קביעה כאמור - לפי סדר שקבע מזמן לזמן נשיא בית המשפט.

(ב)המועד אשר בו יתחיל בית המשפט המחוזי לדון בענין פלוני ייקבע בידי השופט או השופטים אשר ידונו בו, בהתאם לכללים שקבע נשיא בית המשפט, ואם טרם נקבע המותב שידון בו - בידי נשיא בית המשפט או סגנו.

48. קביעת מותבים ומועדים

(א) השופט אשר ידון בענין פלוני ייקבע בידי נשיא בית משפט השלום או סגנו, ובאין קביעה כאמור - לפי סדר שקבע מזמן לזמן נשיא בית המשפט.

(ב) המועד אשר בו יתחיל בית משפט השלום לדון בענין פלוני ייקבע בידי השופט או השופטים אשר ידונו בו, בהתאם לכללים שקבע נשיא בית המשפט, ואם טרם נקבע המותב שידון בו – בידי נשיא בית המשפט או סגנו.

ואם לא די לנו בכך, קובע סע' 29(ג) כי "נשיא בית המשפט העליון רשאי לאצול מסמכויותיו למשנה לנשיא", ומכל אלה אנו למדים כי בבית המשפט העליון אין מקום לקביעת "הנחיות כלליות", ואין קביעת הרכבים ומועדים, לא על ידי המזכירות, לא על ידי תוכנת-מחשב, לא על ידי "השופט או השופטים שידונו בתיק" - אלא רק על ידי כב' הנשיא, או על ידי אצילת-סמכות מפורשת למשנה-לנשיא, ולא לכל שופט אחר.

10. ואין תימה בכך, כי בבית המשפט העליון לא דנים רק בענייניהם של המתדיינים, אלא גם פוסקים הלכות, אשר לאורן הולכים שאר בתי המשפט - ובעקבותיהם הציבור כולו.

11. כאשר כב' הנשיא קבע את עצמו כאב"ד בתיקים האלה, חזקה עליו שהוא לא עשה זאת משום שהוא סבר כי אחרים יעשו את הדבר טוב ממנו, אבל בגלל "אילוצי כוח-אדם" הוא שם עצמו כ"פקק".

כאשר כב' הנשיא קבע את עצמו כאב"ד בתיקים האלה, חזקה עליו שהוא סבר כי הוא-עצמו הוא המתאים ביותר לכך מכל שופטי ביהמ"ש העליון.

כאשר כב' הנשיא קבע שופט אחר לשבת במקומו לדין בתיקים האלה, חזקה עליו שהוא לא עשה זאת משום שפתאום "התפנה" לו שופט אחר, אשר כב' הנשיא סבר היה כי אותו שופט עדיף בעיניו מאשר הוא-עצמו, לדון בעניין המסויים הזה - אלא רק "מטעמי יומן בית המשפט" - כאמור בהערה המפורסמת הנ"ל.

12. בערעורים דנן עומד לדין לא רק עניינו הפרטי של עו"ד שמחה ניר, אלא גם אמון הציבור בבית המשפט העליון בפרט, ובמערכת המשפט בכלל.

שופט-מן-השורה בבית המשפט העליון אינו נושא על כתפיו את האחריות כלפי ההיסטוריה.

אף אחד לא יאמר בעתיד כי "בתקופתו של" אותו שופט-מן-השורה ירד (או עלה) האמון הציבורי בבתי המשפט, אבל כאשר מדובר בנשיא בית המשפט העליון - גם בעוד מאה שנים, ואולי גם בעוד אלף שנים ייזכרו כי "בתקופתו של" נשיא פלוני הייתה מדיניותו של בית המשפט העליון כזו-וכזו, וכי באותה התקופה ירד (או עלה) האמון הציבורי בבתי המשפט.

אכן, כב' הנשיא הנוכחי של ביהמ"ש העליון אמר על עצמו כי די לו ב"הערת שוליים בשולי ההיסטוריה", אולם הח"מ אינו מאמין לדברים האלה, במיוחד לאור ההסברים שניתנו מפיו-עצמו לסיבות שהוא נטש את המתימטיקה לטובת המשפטים.

13. כב' הנשיא קבע הרכב מסויים, ואת עצמו בראש ההרכב הזה, והח"מ - אשר אינו נוהג לבקש הרכבים לפי טעמו - היה מכבד את קביעתו גם אם היא לא הייתה לרוחו.

אבל משהפעיל כב' הנשיא את שיקול-דעתו הוא, אל להם ל"טעמי יומן בית המשפט" לשבש את שיקול-הדעת הזה, ואם יש צורך בדחייה - ייקוב הדין את ההר.

14. אשר על כן מבוקש להחזיר את כב' הנשיא להרכב שידון בתיקים אלה.

שמחה ניר, עו"ד

המבקש (המערער)

העתק: בפקס, למשיב

זאת התלונה

זאת הבקשה הראשונה, להחזיר על כנו את שיקול-הדעת המקורי של כב' הנשיא (אשר התברר, בדיעבד, כלא-היה).

זאת הבקשה השנייה, בדבר אופן קביעת ההרכבים.

זאת התזכורת.

וזאת הבקשה להחזיר את התיקים לכב' הנשיא (אם בית הדין השופטת איילה פרוקצ'יה, בהסכמתם של חבריה להרכב, סירבה לדון בה בנפרד, כטענה מיקדמית, והבטיחה להתייחס אליה בפסק-הדין, אבל בפסק הדין אין כל זכר לנושא הזה, דבר המראה כי המשחק היה מכור מלכתחילה, והבקשה לפסילתה הייתה מוצדקת.

חזור למעלה

על"ע 9684/93+9728/03

על"ע 4743/02

על"ע 10484/02+10737/02

על"ע 2025/04+738/04

קבועים ליום 21.7.04

בבית המשפט העליון בירושלים

(בפני כב' הנשיא)

המבקש (המערער): שמחה ניר, עו"ד,

משעול גיל -1ג', כפר סבא 44281,

טל' 051-520000

נ ג ד

המשיב: הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, ת"א

בקשה בדבר אופן קביעת ההרכב

1. כדי להסיר ספק: הח"מ אינו מבקש לחרוג מן העיקרון לפיו אין בעל דין בוחר לו את שופטיו, אלא רק שקביעת ההרכב תיעשה בדרך שהותוותה על ידי המחוקק.

2. עובר לדיון שהיה קבוע ליום 17.3.04 הגיש המבקש בקשה להחזרת כב' הנשיא להרכב, וההחלטה מיום 8.3.04, אשר דחתה את הבקשה הגדירה אותה כ"בקשה לקביעת הרכב מטעם המערער".

מלכתחילה התכוון הח"מ לחזור ולהבהיר כי הוא הובן שלא כהלכה, כי אין לו - ולא הייתה לו - כל כוונה לבקש חריגה מן המקובל, לפיו אין בעל-דין בוחר את שופטיו, אלא שאז התברר לו כי קביעת ההרכבים נעשית ע"י גוף לא-סטאטוטורי הקרוי "היומן" (לא HUMAN, אלא HA-YOMAN), משהו מעין קנטאור, אשר חציו אדם (לא נשיא, לא שופט, אלא פקיד) וחציו מכונה (מחשב הבוחר שופטים באקראי, או לפי ה"זמינות"), והוא יכול גם לשנות את ההרכבים עשר פעמים עד ליום הדיון עצמו.

3. כפי שהראה הח"מ בבקשה בבית המשפט העליון אין מקום לקביעת "הנחיות כלליות", ואין קביעת הרכבים ומועדים, לא על ידי המזכירות, לא על ידי תוכנת-מחשב, לא על ידי "השופט או השופטים שידונו בתיק" - אלא רק על ידי כב' הנשיא, או על ידי אצילת-סמכות מפורשת למשנה-לנשיא, ולא לכל שופט אחר.

4. לאור האמור מבוקש כי הפעם ייקבע ההרכב על ידי כב' הנשיא, או על ידי אצילת-סמכות מפורשת למשנה-לנשיא - ולא בכל דרך אחר.

5. עד כאן הסמכות לפי הדין - ומכאן לשאלת הסבירות: הח"מ סבור כי בעניינים כה רגישים - הנוגעים לתדמיתו של כב' ביהמ"ש העליון ולתדמיתה של מערכת המשפט כולה - אין זה סביר שכב' הנשיא יאצול את סמכותו למשנה לו, וכן אין זה סביר שהוא לא ישים את עצמו בראש ההרכב - ואין הכוונה להעדפה אישית כלשהי של הנשיא המכהן, אלא שבכל דור ודור חייב הנשיא שבאותו הדור לשים עצמו בראש החץ בעניינים כאלה.

6. לא שהח"מ סבור כי האמור לעיל יפעל דווקא לטובתו ולא לרעתו, אבל לא ייתכן שכב' הנשיא יגלגל את האחריות מעליו, ואחר-כך יגלגל עיניים צדקניות לשמים, עיניים האומרות - ובצדק! - "אין לי סמכות להורות לשופטים מה לכתוב ומה לומר".

7. אשר על כן מבוקש כי כב' הנשיא יקבע בעצמו את ההרכב, וישים עצמו בראשו, או, לחלופין, יאצול את סמכותו לעשות כן למשנה-לנשיא - ולא לכל אדם אחר.

שמחה ניר, עו"ד

המבקש (המערער)

העתק: בפקס, למשיב

(למרות שאין לו זכות עמידה בעניין זה)

זאת התלונה

זאת הבקשה הראשונה, להחזיר על כנו את שיקול-הדעת המקורי של כב' הנשיא (אשר התברר, בדיעבד, כלא-היה).

זאת הבקשה השנייה, בדבר אופן קביעת ההרכבים.

זאת התזכורת.

וזאת הבקשה להחזיר את התיקים לכב' הנשיא (אם בית הדין השופטת איילה פרוקצ'יה, בהסכמתם של חבריה להרכב, סירבה לדון בה בנפרד, כטענה מיקדמית, והבטיחה להתייחס אליה בפסק-הדין, אבל בפסק הדין אין כל זכר לנושא הזה, דבר המראה כי המשחק היה מכור מלכתחילה, והבקשה לפסילתה הייתה מוצדקת.

חזור למעלה

על"ע 9684/93+9728/03

על"ע 4743/02

על"ע 10484/02+10737/02

על"ע 2025/04+738/04

קבועים ליום 2.9.04

בבית המשפט העליון בירושלים

(בפני כב' הנשיא)

המבקש (המערער): שמחה ניר, עו"ד, משעול גיל -1ג', כפר סבא 44281, טל' 051-520000

נ ג ד

המשיב: הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, ת"א

תזכורת בעניין בקשה קודמת אשר טרם נדונה

1. ביום 15.6.04 או בסמוך לאותו מועד, הגיש הח"מ בקשה בדבר אופן קביעת ההרכב (העתקה מצורף).

2. סמוך לאחר מכן הגיע אל הח"מ הודעה כי הדיון בתיקים אלה נדחה מה21.7.04- ל2.9.04-, וגם צויין בה ההרכב אשר ידון בהם - להבדיל מההודעה הקודמת, בה לא צויין ההרכב.

3. הח"מ תהה אם השינוי הזה נבע מהבקשה האמורה, אבל בירור במזכירות העלה כי הבקשה - אשר אכן נתקבלה במזכירות - כלל לא הגיעה אל שולחנו של כב' הנשיא, וכי גם השינוי נעשה ע"י אותו גוף לא-סטאטוטורי הקרוי "היומן" (לא HUMAN, אלא HA-YOMAN), משהו מעין קנטאור, אשר חציו אדם (לא נשיא, לא שופט, אלא פקיד) וחציו מכונה (מחשב הבוחר שופטים באקראי, או לפי ה"זמינות"), והוא יכול גם לשנות את ההרכבים עשר פעמים עד ליום הדיון עצמו.

4. מבוקש, איפוא, ליתן החלטה "נשיאותית" בבקשה האמורה.

שמחה ניר, עו"ד

המבקש (המערער)

מצורף: העתק הבקשה הקודמת

העתק: בפקס, למשיב

זאת התלונה

זאת הבקשה הראשונה, להחזיר על כנו את שיקול-הדעת המקורי של כב' הנשיא (אשר התברר, בדיעבד, כלא-היה).

זאת הבקשה השנייה, בדבר אופן קביעת ההרכבים.

זאת התזכורת.

וזאת הבקשה להחזיר את התיקים לכב' הנשיא (אם בית הדין השופטת איילה פרוקצ'יה, בהסכמתם של חבריה להרכב, סירבה לדון בה בנפרד, כטענה מיקדמית, והבטיחה להתייחס אליה בפסק-הדין, אבל בפסק הדין אין כל זכר לנושא הזה, דבר המראה כי המשחק היה מכור מלכתחילה, והבקשה לפסילתה הייתה מוצדקת.

חזור למעלה

דף זה + 7 נוספים

על"ע 4743/02

על"ע 10484/02+10737/02

על"ע 9684/93+9728/03

על"ע 2025/04+738/04

קבועים ליום 2.9.04

בבית המשפט העליון בירושלים

המבקש (המערער): שמחה ניר, עו"ד, משעול גיל -1ג', כפר סבא 44281, טל' 050-7520000

נ ג ד

המשיב: הועד המחוזי, לשכת עורכי הדין, ת"א

בקשה להחזרת התיקים אל כב' הנשיא

1. לבקשה זו מצורפת פנייתו של המבקש – המדברת בעד עצמה – אל נציבת תלונות הציבור על שופטים, ואל מבקר המדינה, בתוקף סמכותו כנציב תלונות הציבור (הבקשות והתזכורת המצורפות אל הפנייה אינה מצורפות שום כאן, משום שהן נמצאות כבר בתיק ביהמ"ש).

2. לא ברור אם הנציבים האמורים יסכימו לטפל בתלונה.

3. מהתלונה עולה כי סירובו של כב' הנשיא להפעיל את סמכותו הסטטוטורית לקבוע הרכבים, והפקדת הנושא בידי "מר היומן" – אותו "קנטאור" אשר חציו פקיד וחצי מכונה – אינם כדין.

4. אשר על כן מבוקש להחזיר את התיקים דנן אל כב' הנשיא, ע"מ שיקבע את ההרכב, מכוח סמכותו הבלעדית שבדין.

5. בכפוף לדיני הפסלות המקובלים אין באמור בבקשה זו כדי למנוע מכב' הנשיא למנות את אותם השופטים לדון בתיקים האלה, ובלבד שיעשה כן מכוח סמכותו המקורית, ולא כ"ערכאת ערעור" על "מר היומן".

שמחה ניר, עו"ד

המבקש (המערער)

העתק: בפקס, למשיב

זאת התלונה

זאת הבקשה הראשונה, להחזיר על כנו את שיקול-הדעת המקורי של כב' הנשיא (אשר התברר, בדיעבד, כלא-היה).

זאת הבקשה השנייה, בדבר אופן קביעת ההרכבים.

זאת התזכורת.

וזאת הבקשה להחזיר את התיקים לכב' הנשיא (אם בית הדין השופטת איילה פרוקצ'יה, בהסכמתם של חבריה להרכב, סירבה לדון בה בנפרד, כטענה מיקדמית, והבטיחה להתייחס אליה בפסק-הדין, אבל בפסק הדין אין כל זכר לנושא הזה, דבר המראה כי המשחק היה מכור מלכתחילה, והבקשה לפסילתה הייתה מוצדקת.

חזור למעלה

כתבו לנו

פורום

כתבו לנו

פורום

חזור למעלה

כתבו אלינו מפת האתר דף השער

---

רמת השופט / על אצילת שיקול-דעת שיפוטי

---