רמת השופט
|
על הצימאון-לדם של
השופטת עדנה בקנשטיין (נשיאת
בימ"ש השלום למחוז ת"א) דליה הורביץ, עורכת דין לשעבר, הורשעה ע"י השופטת עדנה בקנשטיין, נשיאת בימ"ש השלום למחוז ת"א) בגניבה
של מיליון שקל מכספי לקוחותיה, ובשורה של עבירות נוספות מהסוג הזה, אשר בוצעו במשך
למעלה משנה (מספטמבר 2002 ועד לתחילת שנת 2004). הורביץ הורשעה על-פי הודאתה במסגרת עיסקת טיעון
בשמונה עבירות של גניבה בידי מורשה, ארבע עבירות של קבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות ובעבירה אחת של שמיכת (כך גלובס) צ'ק ללא כיסוי, והשופטת גזרה עליה עונש של 6 שנות מאסר בפועל. עד כאן עניין-שבשיגרה, עיסקת-טיעון אשר במסגרתה
נגזר על הנאשמת עונש מאסר – שום דבר הראוי לציון מיוחד (זולת שבארזים נפלה
השלהבת, אבל זה נושא נפרד) – אלא שהנאשמת ביקשה מביהמ"ש לדחות את ריצוי
העונש בשישה ימים – דהיינו עד ליום א' בשבוע שלאחר מכן. התביעה התנגדה לכך
בנימוק המשונה, כי הנאשמת "ידעה שהיא צפויה למאסר בפועל", והשופטת
עדנה בקנשטיין דחתה את הבקשה וקבעה כי תחל בריצוי
מאסרה בו-ביום. ואני שואל את
השאלה הוולגארית: למה-מה-קרה? כמעט שלוש שנים עברו מהעבירה הראשונה, ולמעלה
משנה מהעבירה האחרונה, והנאשמת הילכה חופשית כל העת. איש לא חשש שהיא תמשיך להונות
את לקוחותיה, או לשבש את החקירה או את הליכי המשפט, וכעת, אחרי שכבר נגזר עונשה –
מה בוער? האם התגלה
פתאום חשש שהנאשמת תנסה להימלט מאימת המאסר?
מהידיעה שהתפרסמה לא עולה חשש כזה, ואם היה קיים – ניתן היה להפיגו על
ידי ערבכות כספית מתאימה (סביר להניח כי היא ממילא
הייתה משוחררת בערבות, כך שניתן היה להבטיח את התייצבותה לריצוי המאסר גם אחרי 6
ימים). האם ששת הימים
האלה, האם הדחייה הקצרצרה הזאת, תעודד עבריינים אחרים? לא, כי 6 שנות מאסר הן
6 שנות מאסר, בין אם הן מתחילות ביום 2.5.2005, בין אם הן מתחילות 6 ימים לאחר
מכן. מהו, אם כן
ההסבר? צימאון לדם. אין לי כל הסבר אחר.
|
רמת השופט