|
השופט
גרשון גרמן: "טעות" או שחיתות? במדור ענייני דיומא, ביום
19.3.2004, תחת הכותרת איכן הבושה, נאמר: השופט גרשון גרמן, מבית המשפט
לענייני משפחה ברמת גן, עשה דבר נורא. אבל לפני שניכנס לעניין – הקדמה: מתי
מוציאים צו "במעמד צד אחד"? עקרון-יסוד במשפט הוא שאין פוגעים בזכותו
של אדם, ואין דנים בעניינו, אלא אם ניתנה לו ההזדמנות להתגונן. אבל לעיקרון הזה ישנו חריג: בעניינים
דחופים במיוחד, וכאשר עלול להיגרם נזק בלתי-הפיך, אפשר לתת צו זמני גם
במעמד המבקש בלבד. מטרתו של הצו הזמני הוא להקפיא את
המצב הקיים, ולמנוע נזק בלתי הפיך. כך, למשל, אם קיים חשש שהנתבע ימכור נכס
אשר, לפי טענת התובע, שייך לו, לתובע, יכול התובע לפנות לבית המשפט, ולבקש עיקול
זמני על הנכס. או, למשל, כאשר קיים חשש שהנתבע יברח
מהארץ, ולא ניתן יהיה לבצע את פסק-הדין, אם יינתן לחובתו, או כאשר אחד ההורים
עשוי להבריח את ילדיו אל מחוץ לגבולות המדינה, אפשר לבקש, במעמד צד אחד, צו
עיכוב יציאה. ניתן צו במעמד צד אחד ("אקס
פארטה", בלשון המשפטנים), יכול הצד-שכנגד לבקש את ביטולו, ואז הנושא נדון
מתחילתו, במעמד כל הצדדים. בבית המשפט לענייני משפחה ניתן צו
לעיכוב יציאתה מהארץ של הילדה לילך רותם, אשר הוריה התדיינו באותו בית
משפט. יום אחד הופיעה האם בבית המשפט, וביקשה ביטול במעמד צו אחד של
עיכוב-היציאה. צו המבטל עיכוב-יציאה לא נועד לתלותו
במסגרת מעוטרת על הקיר, אלא כדי לאפשר יציאה מהארץ, ויציאה מהארץ היא דבר
בלתי-הפיך, אם היוצא (או המוציא, במקרה של קטין) אינו חוזר (או מחזיר את הקטין)
ארצה מרצונו הטוב. מטבע הדברים צו כזה לא יכול להינתן
במעמד צד אחד, כי לא להקפיא את המצב הוא בא, אלא להפשירו דווקא. והשופט גרשון גרמן קיבל את בקשתה
של האם, וביטל את עיכוב-היציאה של הילדה, בלי לתת לאב את ההזדמנות להתנגד
לבקשה. נכתב רבות על התלאות שעבר האב, על שנאלץ
למכור את ביתו ואת מכוניתו כדי לממן את החיפושים בכל העולם, על שמצא את בתו
ברוסיה, ועל שעדיין אין הוא יכול להחזיר את בתו אל חיקו, אבל כאן אנחנו
צריכים לתת את הדעת על השופט הזה, מה דינו. סעיף 8 לפקודת הנזיקין מעניק לשופט חסינות
מפני כל תביעה על מעשה שעשה במילוי תפקידו השיפוטי. לפי המקובל (אם כי
לאחרונה מתגלים סימני-שחיקה בנושא) החסינות הזאת היא מוחלטת, וחלה אפילו
במקרי זדון ושחיתות. לחסינות המוחלטת הזאת יכולים להיות
הסברים מהסברים שונים. ראשית – כל אחד שאינו מרוצה מפסק-הדין
יתבע את השופט, ואנה נגיע. הרי גם את השופט אשר דן בתביעה נגד השופט אפשר לתבוע,
ואין לדבר סוף. ושנית – השופטים הם מעל לכל חשד, ומי
שחושד בשופטים, חושד בכשרים, וסגנונו בלתי מאופק ובלתי מרוסן, בוטה ומשתלח. החסינות הזאת, יש לציין, לא בכל שיטות
המשפט היא קיימת, וגם במקומות בהם היא קיימת יש החולקין על נכונותה וצדקתה: מדוע
רופא המתרשל ישלם את הנזק, ושופט המתרשל – ייצא נקי? ואם השופט חסין מתביעה, מה יגרום לו
להשתדל ולבצע את עבודתו בזהירות הדרושה? התשובה (הלא משכנעת) לכך היא שמעל לראשו
של השופט מרחפת חרב-דמוקלס, בדמות פיטורים מהכהונה, עם מידה זו או אחרת של קלון
(כבוד בוודאי שלא) אם הוא יעשה מלאכתו רמייה. סעיף 8 הנ"ל, אגב, לא חל רק על
שופטים, אלא גם על בוררים, וגם על חברי בית הדין המשמעתי של הלשכה, אשר כולם,
כידוע, התמנו על ידי נשיא המדינה, כולם אנשי כבוד המה, ואת כולם ניתן לפטר, אם
יחפפו או יקדיחו את תבשילם. הסטטיסטיקה היבשה אכן מלמדת אותנו כי כל
שנה מפוטרים בישראל מאות שופטים, ואלפי שופטים מתפטרים מרצונם, כדי שלא לעבור את
חרפת הפיטורין. השופט גרשון גרמן עשה דבר נורא:
ביטל במעמד צד אחד את צו עיכוב-היציאה של הקטינה לילך רותם, והרס לאביה
את החיים, אבל הוא לא ישלם מכיסו אפילו אגורה אחת. ההיגיון אומר שאם השופט הזה היה מכבד את
עצמו, הוא היה מתפטר מיד, כאות חרטה על מה שעשה: משגה אחד יותר מדי. משגה
בלתי נסלח, משגה בל-יכופר. אבל במקום להתפטר, השופט הזה עוד מבקש,
ללא בושה, קידום לבית המשפט המחוזי. ואני שואל: מדוע לא מראים לו את
הדלת? מה עוד צריך שופט בישראל לעשות כדי לעוף הבייתה?! (עוד על הפרשה: http://www.maariv.co.il/cache/ART671079.html). אבל מסתבר כי מה שעשה השופט גרמן היה נורא
מנורא, נורא יותר מכל מה שאפשר לתאר. חמור בהרבה מאשר סתם "משגה אחד
יותר מדי. משגה בלתי נסלח, משגה בל-יכופר". כותב לי ירון רותם, אביה של
לילך: ----- Original Message ----- From: "the movement of Lilach's return
to To: <quimka@quimka.com> Sent: Subject: ענייני דיומא 19.3.2004 (היכן
הבושה) שימחה שלום, וזה כבר משאיר טעם של שחיתות-פרופר: איזו סיבה הייתה לו לשופט לצאת מגדרו
ולתת צו במעמד צד אחד, כאשר הדבר אפילו לא נתבקש? ואיזו סיבה הייתה לו לשופט לצאת מגדרו
ולהזדרז כפי שהוא לא נוהג להזדרז? והמסקנה הבלתי נמנעת: כאשר, ממש
"במקרה", נעשים שני דברים תוך חריגה מהמקובל, זה כבר לא יכול להיות
פרי השגגה. יש כאן זדון. יש כאן כוונה רעה להגיע לתוצאה מסויימת, ויהי-מה. יש כאן
שחיתות. ----- Original Message ----- From: Shorer, Law & Notary Sent: Subject: השופט גרשון גרמן: "טעות" או
שחיתות-פרופר? לשמחה שלום רב, יש
לי את מלוא ההתחשבות במר ירון רותם על הסבל שנגרם לו. בלא קשר למה שאתייחס
בהמשך, יכולני לציין, כי אני שותף עתה למאמץ שיאפשר לאמה של הקטינה וכן ללילך
רותם, לחזור לארץ. לא
לי לשפוט מה גרם לאמה של לילך רותם לנקוט בצעד הקיצוני - שאין להצדיקו בשום מקרה
- לניתוק מלא מהאב ועזיבת הארץ. עם זאת, ליציאתה מהארץ יש רקע נילווה הקשור גם
במר רותם. מכל
מקום, מר רותם אינו יכול - ואתם אינכם צריכים לפרסם - הולכת דיבה באשר אלי: מה
הבסיס לטענת מר רותם - שאתה פרסמת זאת וזה מטיל גם עליך אחריות - כי העובדה
שהוגשה בקשה החתומה ע"י המבקשת ולא על ידי וכי העובדה שאני "חתום על
התצהיר" (וצריך להיות שבפני נחתם התצהיר) - יש בה משום פגם
מהבחינה האתית שאני עברתי. מר רותם בעצמו מציין שהבקשה הוגשה כדין ולא נתבקש
לדון בה במעמד צד אחד. האמנם
באימות תצהיר יש משום עבירה אתית?. הבקשה לא נחתמה על ידי משום שאני לא יצגתיה
בהליך בו מדובר. אני נסחתי עבורה את הבקשה ובפני נחתם התצהיר ואני אמתתי כדין את
חתימת המצהירה. מהי כאן ההשלכה השלילית לכיוון האתיקה? אני
דורש, כי באתר שלך, יופיע תיקון - שאם לא כן, אני שומר לעצמי כל הזכויות שהפגיעה
בשמי הטוב תתוקן בדרך החוקית כפי שאמצא לנכון. בכבוד
רב, מרדכי
שורר, עו"ד -----
Original Message ----- From: שמחה Sent: Subject: Re:
השופט גרשון גרמן: "טעות" או שחיתות-פרופר? תודה, מוטי, נראה לי שהוויכוח הוא על פרשנות ומסקנות, שהרי אין וחולק על
כך שאתה לא חייב לחתום על בקשה, ומותר לך לאמת תצהיר (ואפילו לערוך אותו). אני בהחלט מניח שנגמר למרשתך הכסף, או שהיא, מטעמים אחרים,
החליטה לייצג לבד את עצמה. יכול מאוד להיות - וזה עלה בראשי רק
עכשיו - שהיא נמנעה מלהיזקק לייצוגך בבקשה הזאת כדי שלא לערב אותך במשהו לא כשר,
ואולי אף חששה שאתה תטרפד לה משהו לא כשר, כך שהעובדה שמילאת רק תפקיד פאסיבי
נזקפת דווקא לזכותך. מכל מקום, האמירה של ירון ("מה שלדעתי מעלה סימן
שאלה אתי גם מצידו...") היא אמירה מובהקת של דיעה
ופרשנות, וגם כך היא מופיעה. אני, מכל מקום, האחרון שיכול להרשות לעצמו לצנזר דיעות
ופרשנויות, אבל ברצון רב אביא את דבריך בצמוד לדברים האחרים. בברכה חג שמח, שמחה |