|
שמחה
ניר, עו"ד נ' קלגסי הלשכה עקרב
האחרון? Under
construcrion ("תחת
בנייה", כלשונו של אתר מערכת המשפט) ביום 2.9.2004 נפתחה המערכה הנוכחית בקרב
שבין עו"ד שמחה ניר לבין קלגסי הלשכה – לשכת עורכי-הדין. וכך הייתה אמורה להיפתח המערכה הנוכחית:
בנאום-פתיחה, אבל בגלל סד-הזמן לא ניתן היה לשאת את הנאום כולו, ועל כן תוכלו
לקרוא אותו כאן: המערכה הנוכחית, אף שתוצאותיה תהינה, אולי,
קשות פחות, היא הקרב על כל הקופה: על חופש הביטוי של עורכי-הדין, על החופש לבקר
את מערכת המשפט – ועל עצמאותו המקצועית של עורך-הדין: האם הוא משרת את הלקוח, או
את רודפיו? והיא גם הקרב של עו"ד שמחה ניר נגד
הטיפשים, אשר תימרנו את עצמם למאבק נגד מי שכבר אין לו מה להפסיד, כאשר להם-עצמם
עדיין יש הרבה מה להפסיד. במקום הזה אנחנו נדווח באופן שוטף על המתרחש. הדבר הראשון שהצטרך
הרכב בית המשפט להכריע הוא אם הוא עצמו נקבע כדין, ואם מותר לו לנשיא בית המשפט
העליון להפקיד ולהפקיר את שיבוץ ההרכבים בידי הקנטאור: אבל הוא לא החליט. הוא החליט לנהל את הדיון
כאילו אין טענה בדבר חוקיות ההרכב. "אנחנו נדון בכל ביחד", אמרה
אם-בית-הדין, השופטת איילה פרוקצ'יה. האם קיימת אפשרות שבסופו-של-דבר, אחרי שהמשפט
נשמע, ההרכב יחליט שהוא ביזבז את זמנו? משחק מכור. בכירי הלשכה ובחיריה עושים את צרכיהם בתוך
הבריכה, אבל, ברוב חוצפתם, מטיפים לאחרים על "היגיינה": בקשה למחיקת
הקובלנות, ולסעד-מן-הצדק. עוד לעניין זה: לשכת עורכי-הדין – משטרת
המחנה. על הדין המשמעתי בלשכה – הכסדום
היינו? חיים
משגב, 1977 – עשו לו עוול וכיום הוא עושה לאחרים את אשר שנוא עליו. על חופש הביטוי על שלושת רבדי הביקורת
הלגיטימית עוד על אתיקה,
דמגוגיה וסתימת-פיות – פרשת שרה מזרחי ביהמ"ש
העליון וחופש הביטוי וכיוון שאחת
הטענות היא שעו"ד ניר "פוגע באמון הציבור במערכת המשפט", הוא
"הנכס החשוב ביותר שיש לה", הרי אסופת מאמרים שבית המשפט יופנה אליה: האם מערכת המשפט זקוקה לאמון
הציבור, ואליו תשוקתה? האם אמון
הציבור בכלל רצוי הוא, ועד כמה מותר לפגוע בו? אמון הציבור
במערכת המשפט – אנה פניו? אחת הטענות נגד
עו"ד ניר היא שהוא משתמש ב"ביטויים" פסולים. נעבור עליהם אחד-אחד,
ונראה שהם כשרים-לחלוטין במסגרת השיח הציבורי: "אוטיסט" ...
(ועוד יבוא) |