ענייני דיומא, ספטמבר 2005

ענייני דיומא

14.9.2005

על הצעת החוק הקובעת מאסר למגישי תלונות בחו"ל נגד חיילים

חה"כ יובל שטייניץ, יו"ר ועדת החוץ והביטחון של הכנסת, הגיש הצעת-חוק לפיה אזרחים ישראלים שיגישו תלונה בחו"ל נגד אנשי מערכת הביטחון יישלחו לתקופה מאסר של שלוש שנים. שטייניץ הגיש את הצעת החוק, "הגנת לוחמים ישראלים מפני תביעות בחו"ל", בעקבות הידיעה שפורסמה אתמול ב"הארץ" על התלונה שהגישה תנועת "יש גבול" בבריטניה נגד הרמטכ"ל, רא"ל דן חלוץ, וקודמו בתפקיד, משה יעלון.

עיקרי ההצעה

1. הצעת החוק אוסרת הגשת תלונה נגד איש מערכת הביטחון או אדם שפעל מטעם המדינה נגד הטרור;

2. העונש על העבירה יעמוד על שלוש שנות מאסר ושלילת דרכון לתקופה של עד שלוש שנים;

3. לדברי מגיש ההצעה, ח"כ יובל שטייניץ, יש להגן על האנשים שאזרחי ישראל חבים להם את חייהם.

על הצעה כזאת אפשר לומר: הכוונות טובות, אבל הדרך, כידוע, רצופה, ולא נטולת בעייתיות.

נניח שחייל, או קבוצת חיילים, רואים פשע מלחמה המתבצע לנגד עיניהם, וכדי להסיר ספקות עובדתיים האירוע מתועד ומוקלט, והם באים אל חה"כ שטייניץ, ושואלים מה לעשות עם זה.

עונה להם הח"כ: לכו עם זה לפרקליט הצבאי הראשי, או אפילו ליועץ המשפטי לממשלה.

המתלוננים: הלכנו, ומאחד מהם קיבלנו תשובה ש"בנסיבות העניין" (אשר לא פורטו) הוא לא מצא לנכון לנקוט הליכים, ומהשני לא קיבלנו כל התייחסות.

שטייניץ: לכו לבג"ץ.

המתלוננים: הלכנו, והשופטים אמרו לנו שהבג"ץ לא מתערב בשיקול דעתן של הרשויות המוסמכות, "אלא במקרים נדירים". ניסינו לשכנע את השופטים שזה מקרה נדיר המצדיק את התערבותם, והם ענו ב"אולי אדוני ימשוך את עתירתו".

שטייניץ: אם הבג"ץ לא עזר לכם, גם אני לא יכול.

אפשרות נוספת: הח"כ מקבל את התלונה, כותב לגורמים המוסמכים, שולח למתלוננים העתק מהתשובה, ובכך מסתיים טיפולו, כי להמשיך את ההתכתבות וההתנצחות עם אותם הגורמים זה מעבר למה שהוא מוכן או יכול להשקיע, והתועלת השולית שלו, כפוליטיקאי, מההתכתבות הנוספת הזאת שואפת לאפס (יכול להיות שלחברי הכנסת גם לא מועמדים משאבים מספיקים לשם כך, אבל הדבר מצריך עיון נפרד).

מה נשאר, איפוא, למתלוננים, לעשות חוץ מאשר להתלונן "בחוץ" על פשע-מלחמה שמוסדות המדינה שלהם לא מוכנים לטפל בו? שום דבר.

ומי שמציע לאסור את הדבר הזה, שלא ילין על אחרים, במקומות אחרים ובזמנים אחרים, אשר ראו לנגד עיניהם פשעי-מלחמה המתבצעים ביהודים, צוענים ואחרים – והחרישו.

גם למישאל חשין מגיע צדק

שופט ביהמ"ש העליון מישאל חשין חוטף עכשיו, בעקבות פסק-דינו בעניין השופטת הילה כהן, את מה שהוא צריך היה לחטוף מאז התיישב על הכורסה בבית המשפט העליון, ולא חטף עדיין. הוא חוטף עכשיו מכל עבר – ולא בטוח אם יש בכך משום מידה-כנגד-מידתו, ואם יספיקו אלפיים שנה קדימה כדי להשלים לו את מה שבאמת מגיע לו.

אבל בלהט ההלקאה יש המאבדים את הפרופורציה, ובכך מזיקים למאבק הצודק למען סיום כהונתו, אפילו חודשים ספורים לפני הגיעו לגיל הפרישה, בשנה הבאה (כנראה בחודש פברואר).

העיתונאי יואב יצחק, תחת הכותרת הידידים של חשין, ותחת כותרת-המשנה הזאת:

"השופט חשין הוציא תחת ידיו פסק דין מוזר בעניינה של השופטת הילה כהן כל כך מוזר, עד כדי כך שיש בהחלט מקום לבחון מדוע, וגם להעלות כמה סיפורים מן העבר, הנוגעים לנקודות המפגש בין חשין לבין עו"ד יעקב רובין, פרקליטה של השופטת וגם לגלות איזה שירות ביצעה עו"ד שולמית רובין עבור חשין – תמרור עצור סולק לבקשת כבודו, ובכך בוטלה עבירת תנועה שביצע. וגם הקנס בוטל, כמובן".

הקטע המודגש אינו מודגש במקור (אצל יואב יצחק אין הדגשות), והוא מענייננו כאן, באשר הוא דן בטובת-הנאה אשר, לפי המוחשד, הייתה חלק מיחסי התן-וקח האישיים שבין השופט המסויים הזה לבין העו"ד המסויים הזה, אשר הביאו לכך שחשין נתן ללקוחתו של רובין יחס מועדף, אשר התבטא בקולת העונש שהושת עליה.

אני לא מזלזל בטענות כי ידידויות אישיות בין שופטים לבין בעלי-דין או עורכי-דין משפיעות במקרים רבים על התוצאה הסופית, ולכן אני גם לא מזלזל בטענותיו של יצחק באשר ליחסי-הקירבה האחרים שבין חשין לבין רובין, באשר להשפעה שהייתה להם על פסק-הדין בעניין השופטת הילה כהן, אבל השאלה היא אם היה חיוני לערב בנושא הזה את עו"ד שולמית רובין, רעייתו של עו"ד יעקב רובין.

מעורבותה של שולמית רובין בפרשה נובעת, לטענת יצחק, מכך שבמועד מסויים, בו פנה חשין לעיריית ירושלים בבקשה לביטול דוח תנועה, שימשה השולמית בתפקיד המשנה ליועץ המשפטי במחלקת הייעוץ בעיריית ירושלים. הרקע לבקשה היה טענה שהתמרור הוצב שלא כדין, והתוצאה הסופית – אימותה של הטענה וביטולו של הדוח – הייתה חלק מאותם יחסי-קירבה, ואולי אפילו יחסי תן-וקח (שוחד, איך לא).

צר לי מאוד, אבל מי שנאחז בסיפורים כאלה בקמפיין נגד חשין, רק יורה לעצמו ברגל.

אכן, למישאל חשין ישנם חטאים גדולים, אמיתיים, ועליהם הוא צריך לעוף הבייתה, וכל הנסיונות להלביש עליו חטאים קטנים, אולי אמיתיים ואולי לא אמיתיים, רק מדללים את הביקורת עליו.

לכל הנאחזים בסיפור הזה, הייתי מציג את השאלות האלה:

· אתם לא מביאים בחשבון את האפשרות שהתמרור באמת לא הוצב כדין?

· אתם לא מביאים בחשבון את האפשרות שהגב' רובין הייתה זאת אשר טיפלה – בתוקף תפקידה דאז – בבקשות כאלה באותה התקופה, וממילא חשין פנה אל הכתובת הנכונה?

· אתם לא מביאים בחשבון את האפשרות שהיא בכלל לא טיפלה בזה אישית, אלא רק העבירה את הנושא למח' התמרורים?

· ואתם לא מביאים בחשבון את האפשרות שהגב' רובין לא יכלה לדעת שבעוד כך-וכך שנים בעלה ייצג שופטת מול אותו נהג אשר בא בטענות על חוקיותו של תמרור?

· אז מה, בגלל שהוא מישאל חשין, ובגלל זה שהוא עושה דברים נוראים, וצריך לעוף מהכהונה בגללם, לא מגיע לו אותו הצדק שמגיע לבוזגלו?

על התנהגותו התמוהה של השופט מישאל חשין בפרשת הילה כהן.

הילה, אל תושיטי להם את צווארך!

בוזגלו בן 50, אולי יותר.

ענייני דיומא, אוגוסט 2005

ענייני דיומא, יולי 2005 (לא הופיע)

ענייני דיומא, יוני 2005 (לא הופיע)